Page 85 - 5
P. 85
Ì˙Áסימ יב ‚Ó ¯ÙÂÒ
ושרמב" )בחי' ש ד"ה ומה( דחה דבריו ושכ משמע מפרש ענ בא מחגרא לנהרדעא תקשי לדידי' הא הי'
מהרמב" )ש פ"א הכ"ה( ולח"מ פ"א מגירושי )ש ( צרי לכתוב ש חגרא ואהרמב" ק' אי מייתי ראי'
תמה מה יענה רמב" מסוגי' דב"ב הנ"ל ע"ש. דגט מאוחר פסול הא י"ל כנ"ל שלא הי' בכדי שיל
ותמה עליו וכי לא ידע מר מה יענה הדבר מפורש
במקומו דהרשב" פי' הסוגי' דפשוט דכש דהיו ויבוא באות הימי וצל"ע.
ההוא יומא דנפיק בבי דינא משמע ,ה"נ ממ ההוא
גברא דנפיק מתותי ידי' משמע ודאי דלמא ממ אי Ó"Óלדינא נהיגי עלמא כהרא"ש שלא לכתוב לא
לו משמעות כלל והיו נמי אי בו שו הוראת זמ
ור"א היא דלא בעי זמ כתוב בגט זהו שיטת ש דירה ולא ש לידה ולא מקו עמידת
הבעל היכי שאינו בפנינו ולא נודע מקו עמידתו,
רשב" . אלא לפ"ז מוכח דס"ל אפי' מה שאינו צרי כגו
מקו דירתו אפ"ה א שינה פסול א"כ יש להחמיר
][Ë‚· ‰ÏÈÙ ˘˘Á בשינה מקו עמידת הבעל ועיי' מ"ש בזה בגט
‰˘˜Â‰Âע"ז ק' תוס' א"כ מה צרי לומר אבל הכא פשוט רס"י קכ"ח ע"ש.
חייש לנפילה הא אי בו משמעות כלל ]·[· ,„Î ÔÈËÈ‚ ‡È‚ÂÒ· ¯Â‡È
דאע"ג ג למסקנא יש בהיו הוראת זמ ואפילו
לר"א בעי זמ וג ממ יש בו משמעות ,אלא הכי ȇÂיש לפנינו שני עיירות דומות אי איכא למיחש
קאמר היו אי משמעותו ההוא יומא דנפיק אלא
יומא קמא שנכתב בו והיינו זמנו ,ואי משו דאי משו מוכח מתוכו נבאר עני זה בעזה"י ר"פ
מוכח מתוכו ובשלמא אי יומא דנפיק בב"ד הוה כל הגט )כד ,ב( אמר רבא שני יב"ש וכו' ומסיק אלא
מוכח מתוכו דתפיסתה בב"ד היינו הוכחתו ,אבל אי בע"מ ור"א היא והוקשה לה הא כל כוונת הש"ס
יומא קמא הא לא ידעי' אימת הוא ולא הוה מוכח דהא דתנ במתני' דגדולה מצי מגרש היינו
מתוכו הא מני ר"א היא דלא בעי מוכח מתוכו אבל שמגורשת לפנינו מדינא א א תצטר להביא ראיה
לעול זמ כתוב בתוכו בעי ג לר"א וא"כ ה"נ ממ במקו אחר שהיא מגורשת אי הגט ראיה אלא
יש בו משמעות שיעבוד ואיננו הבל ,אלא שאי צריכה עדי ומזה לא מיירי מתני' ומה צ"ל ר"א היא
כונתו אההוא דנפיק מתותי' ידי' אלא אגברא קמיתא מה עני זה לר"מ ור"א ,ופי' רמב" אה"נ אלא
שהלוה לו וא"כ ניחוש לנפילה והוא איננו אותו משו דמתני' בלא"ה ע"כ כר"א דבעי כתיבה לשמה
גברא אלא מוצאו בשלמא אי היה משמעותיה ההוא ע"כ קאמר הא מתני' בלא"ה ר"א היא ויש לה עידי
דנפיק מתותי' ידי' לא שיי חשש לנפילה דהרי מסירה א"כ תביא אות לראי' ואה"נ לר"מ א יש
התחייב עצמו לכל מי שמוציאו אפי' אתי לידי' דר לה עדי חת לראי' ]סגי[ אלא לרוחא דמילתא
מציאה אבל השתא דאמרי' ממ גברא קמא שהלוה אומר ור"א היא כיו שהאמת כ הוא .ואמנ לשיטת
לו מא לימא ל דאיהו ההוא גברא ליחוש לנפילה תוס' גיטי ד' ע"א דג לר"מ בעי' ע"מ דאי דבר
ומסיק לנפילה לא חיישינ ,ומ"מ הוי קשי' לרמב" שבערוה פחות משני א"כ ליתא להא מלתא ,דבי
מאי צור לחשש נפילה תיפוק לי' אפי' הוה האי למר ובי למר שכיחי עדי דידעי וא"כ מ"ט נקט
גברא קמיתא הא לא הוה מוכח מתוכו ולר"ה קיימי' ר"א ע"כ מחק ר"ת גי' זו ור"א היא אלא גרס סת
שמעתתא דס"ל אי הלכה כר"א בשטרות ואפשר בע"מ ותו לא ,וא הר"י שבתוס' מקיי הגי' ופי
אפי' )לכ"ע( ]לר"א[ היכי דליכא ע"מ וסמכי' עפ"י שיטתו דלר"מ פסול מדינא לגרש הגדולה
בשטרות אעידי חתימה בעי' מוכח מתוכו ,וא"כ משו דלא מוכח מתוכו ונדחק עי"ז בכמה סוגי'
אכתי למה לי חשש נפילה .וע"ז סיי רמב" דאי ומבואר ש ברמב" ורשב"א ור" דפליגי אהתוסו'
לאו חשש נפילה הוה שפיר מוכח מתוכו דתפיסתו
שבידו מוכיח דהוא הוא דמה שביד אד הוא שלו בהא ומשמע דלא בעי מוכח מתוכו.
אבל השתא דחיישי' לנפילה ממילא אינינו מוכח
מתוכו ומשמע ואפי' מייתי עדי שהוא המלוה ][È˙¯Î Ó"Ú„ ‡"¯Ï Ë‚· ÔÓÊ ˙·È˙Î
הראשו לא יועיל כמו שאינו מוכח מתוכו )ורבא(
]ורבה[ לא חייש לנפילה וממילא הוה מוכח מתוכו. ‰ ‰Âבב"י סי' קכ"ז מייתי הגה' מיימונית )פ"א מהל'
גירושי אות נ( דלר"א לא בעי זמ כתוב בגט
שע"י עדי מסירה ושכ"כ רשב" ב"ב קע"ב ע"ב
)ד"ה דלמא( גט שכ' בו היו וכו' הא מני ר"א היא,
