Page 25 - IYUN

‫ערב‬
‫שבת‬

‫(רמב‪-‬רנט)‬

‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי רמד ‪ -‬איזה מלאכות יכול האיי יהודי לעשות בעד הישראל כה‬

‫מלתא דפרהסיא‪ ,‬שהעסק היה ידוע לכל שהוא של ישראל‪ ,‬וכמו שהיה עושה‬
‫האינו יהודי עתה בבית ישראל דמי‪ ,‬דאסר שם‪ ,‬מ"מ התירו בזה משום פסידא‪,‬‬

‫דאדם בהול על ממונו‪ ,‬ואי לא שרית לה אתי לגבות בעצמו‪.‬‬
‫מיהו בעצמו אסור לקבל אף המכס של מיני מאכל‪[ ,‬שאין בו כתיבה]‪ ,‬אפילו אם לא‬
‫הובא מחוץ לתחום ולא שייך בו חשש צידה ומחובר‪ ,‬משום "ממצוא חפציך"‪.‬‬

‫{סקל"ב}‪.‬‬

‫ב‪ .‬בהשכרת המכס לכל השבתות לא"י‪ ,‬ויקח הא"י הרויח של שבתות לעצמו – מדינא‬
‫שרי דאינו יהודי כי עביד אדעתיה דנפשי' עביד‪ ,‬ובמקום פסידא כה"ג לא חששו‬

‫שיאמר לצורך ישראל עושה‪.‬‬
‫ואף שהוא משכירו לשבת לחוד‪ ,‬לית בזה משום שכר שבת‪ ,‬דהוי כאילו קנה ממנו‬

‫המכס‪{ .‬סקל"ד}‪.‬‬
‫ג‪ .‬האם התירו אף בשכיר יום משום פסידא – משמע מכל הפוסקים דלא התירו אפי'‬
‫במקום הפסד גדול‪ ,‬אלא באופן זה שצייר השו"ע דהיינו או בקיבולת או שמשכיר‬
‫לו את גוף הריוח‪ ,‬דבכל זה העובד גלולים אדעתא דנפשיה קעביד‪ ,‬אבל בשכיר‬

‫יום ממש אסור בכל גווני‪{ .‬ס"ק לה}‪.‬‬
‫ד‪ .‬האם התירו שכר שבת במקום פסידא – המג"א לא פסיקא ליה אם מקלינן כלל‬
‫משום פסידא לענין שכר שבת‪ ,‬אבל הט"ז סובר בהדיא דבמכס שהוא עסק גדול‬
‫לא אסרינן משום שכר שבת‪ ,‬דאדם בהול על ממונו ואי לאו דשרית לה אתי לידי‬
‫איסור יותר גדול‪ ,‬וכן דעת התוספת שבת‪ ,‬וכ"מ בביאור הגר"א‪ ,‬ועל כן יש להקל‬

‫בזה‪{ .‬ד"ה דבמקום}‪.‬‬
‫ה‪ .‬ישראל הממונה על מטבע המלך; באיזה אופן הותר ע"י א"י בשבת – מותר ליתן‬
‫כסף לאינו יהודי מבעוד יום בקיבולת‪ ,‬שאם יעשה לו מן הכסף כך וכך יתן לו‬
‫כך וכך‪ ,‬או שישכיר לו הישראל הרוח שיעלה מזה בשבת להאינו יהודי‪ .‬משום‬

‫פסידא‪{ .‬סקל"ו}‪.‬‬
‫ו‪ .‬האיך ינהג הישראל משום "מצוא חפציך" – יזהר שלא ישב הישראל אצל הא"י‬
‫בשבת כשעוסק במלאכתו‪ ,‬במטבע או בקבלת המכס‪ .‬כדי לידע מעשיו ולקבל‬
‫הימנו חשבון על זה למחר‪ ,‬דזה אסור משום "מצוא חפצך"‪ .‬אבל אם אינו יושב‬
‫שם אלא כדי לשמור את האינו יהודי שלא יגנוב מן המכס‪ ,‬מותר‪ .‬ומזה ניחא מה‬
‫שנהגו מחזיקי ריחים מהשר להושיב שם ישראל אפילו בשבת‪ ,‬רק שיזהרו שלא‬

‫ידבר כלום בהעסק‪{ .‬סקל"ז}‪.‬‬