Page 264 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫רסד‬

‫גואנטי"ש (הענטשיך)‪[ .‬שהם מלבוש גמור שעשויין להגין מפני הקור]‪ .‬ויש מי שמחמיר‬
‫להצריך שיתפרם מע"ש בבתי ידים של מלבושיו‪ ,‬או שיקשרם בהם בקשר של‬
‫קיימא יפה‪ .‬וראוי לחוש לדבריו (שו"ע)‪ .‬משום דלפעמים צריך למשמש בידיו‬
‫להסיר ממנו כנה או פרעוש העוקצתו וחיישינן שמא ישכח ואתי לאתויי ד"א‬
‫בר"ה‪{ .‬ס"ק קלח}‪ .‬ועכשיו נהגו להקל‪ .‬ואפשר משום דכיון שלהרבה פוסקים אין‬
‫לנו ר"ה מדאורייתא בזה"ז דנגזור דילמא אתי לאתויי‪ .‬ומשמע מהאחרונים דאף‬

‫שאין למחות ביד המקילין מ"מ ראוי לכל בעל נפש להחמיר‪{ .‬ס"ק קמא}‪.‬‬
‫ב‪ .‬מה מועיל הקשירה ‪ -‬בא"ר תירץ דכיון שקושר בקשר יפה מחזי כבית יד ארוך ואין‬
‫ע"ז שם משא ולהכי מהני‪ .‬ובנהר שלום ותו"ש כ' דאף דע"י קשירה בודאי אינו‬
‫בטיל לגבי הבתי ידים‪ ,‬מ"מ אף אם יוציא ידו מהם לא יפלו לגמרי דניחוש שמא‬
‫יטלם בידו רק שיהיו תלויין עליו והוי שלא כדרך הוצאה ופטור ולכן לא גזרינן‬
‫בזה‪ .‬וט"ז והגר"א דלא ניחא להו בתירוץ זה משמע דס"ל דדרך הוצאה הוא‪{ .‬ד"ה‬

‫שיתפרם}‪.‬‬
‫ג‪ .‬ארבי"ל‪ ,‬שתוחב בו שתי ידיו ‪ -‬דעת הט"ז דשרי לכו"ע‪ ,‬דבהאי שוב ליכא למיחש‬
‫שמא יסירנה מידו‪ ,‬דאף אם יעשה כך הרי הוא לבוש לידו השנית ולא מיקרי‬
‫משוי‪ .‬ויש דס"ל דאדרבה זה חמיר טפי‪ ,‬שבקל נופל מידו ואתי לאתויי ד"א‪.‬‬
‫ועוד שרגילין לשאתו לפעמים כך ביד‪ ,‬וע"כ לפי מה שכתב השו"ע דראוי לחוש‬

‫בגוואנטי"ש ראוי לחוש גם בזה‪{ .‬ס"ק קלט}‪.‬‬

‫סעיף לח‬

‫יט[ טלית שאינה מצוייצת כהלכתה‪:‬‬
‫א‪ .‬מה דין היוצא בה‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬חייב מפני שאותם החוטים חשובים הם אצלו ודעתו‬

‫עליהם עד שישלים ויעשהו ציצית (שו"ע)‪{ .‬ועי' ס"ק קמב}‪.‬‬
‫ב‪ .‬טלית מצוייצת כהלכתה‪ ,‬האם מעכב בה התכלת להתיר לצאת בה‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬מותר‬
‫לצאת בה אף על פי שאין בה תכלת‪ ,‬דקי"ל תכלת אין מעכב את הלבן‪{ .‬שו"ע וס"ק‬

‫קמה}‪.‬‬