Page 268 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫רסח‬

‫ב‪ .‬כששפתו רה"ר ‪ -‬אסור להוציא ידיו מן הנהר ולחוץ‪ ,‬אלא ינגבם מתחילה היטב‬
‫זו בזו עד שיסורו המים‪ ,‬כי הנהר הוא כרמלית ואסור להוציא מכרמלית לרשות‬

‫הרבים‪{ .‬ס"ק קעו}‪.‬‬

‫חתיכות בגד ופשתן‬

‫סעיף נ‬

‫א[ פשתן סרוק וצמר מנופץ שבראש בעלי חטטין‪:‬‬
‫א‪ .‬איזו הזמנה מועילה כדי לצאת בהם‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬יוצאים בפשתן סרוק וצמר מנופץ‬
‫שבראשי בעלי חטטין [פי' בעלי נגעים]‪ .‬אימתי‪ ,‬בזמן שצבען וכרכן‪ ,‬או שיצא בהם‬

‫שעה אחת מבעוד יום (שו"ע)‪ ,‬דגלי דעתיה דלמלבוש קיימי‪{ .‬ס"ק קעט}‪.‬‬
‫ב‪ .‬לטלטל אותם ‪ -‬אם לא צבען ולא יצא‪ ,‬אף לטלטלן אסור‪ ,‬משום מוקצה‪ .‬אך אם‬

‫חושב מבעוד יום לצאת בהן‪ ,‬עי' סימן ש"ח סכ"ד דמותר בטלטול‪} .‬ס"ק קעט}‪.‬‬

‫סעיף נא‬

‫ב[ מי שיש לו מכה בידו‪:‬‬
‫א‪ .‬לצאת במצנפת שתולים בצואר‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬מותר לצאת במצנפת שתולים בצואר למי‬
‫שיש לו מכה בידו או בזרועו (שו"ע)‪ ,‬שכל אלו אינם נחשבים להם משוי אלא הם‬

‫כתכשיט להם‪{ .‬ס"ק קפ}‪.‬‬
‫ב‪ .‬בסמרטוטין (חתיכות בגד בלוי) הכרוכים על היד או על האצבע שיש בו מכה‪ ,‬או על‬

‫המכה ‪ -‬מותר (שו"ע וס"ק קפב)‪.‬‬
‫ג‪ .‬אם לא יצא בהן מבעוד יום‪ ,‬האם נחשב כמלבוש ‪ -‬משמע מסתימת המחבר‬
‫דבזה נחשב כמלבוש‪{ .‬ס"ק קפב}‪ .‬והגר"א כתב דלדעת המחבר בסעיף הקודם גם‬
‫בזה בעינן שיצא בהן שעה אחת מבע"י‪[ ,‬וכ"כ הט"ז]‪ .‬ומ"מ למעשה צ"ע אחרי‬

‫שהמחבר סתם בזה להקל‪{ .‬ד"ה הכרוכים}‪.‬‬