Page 191 - IYUN

‫הפרשה צא‬ ‫ירח האיתנים‬ ‫עיון‬

‫שם‪ ,‬דמהאי טעמא המקבל שבת מבעו"י‪ ,‬ויו"ט חל ביום ו'‪ ,‬שמתפלל ערבית של שבת‬

‫בלא 'יעלה ויבוא'‪ ,‬דהא ע"י קבלת שבת קיבל עצם יום הבא שהוא שבת‪ ,‬וחלף הלך יום‬

‫הקודם שהוא יו"ט‪ ,‬ושוב אינו מזכיר 'יעלה ויבא' בתפילת ערבית[‪.‬‬

‫ויל"ע לדבריו‪ ,‬היכא דשביעי של פסח חל ביום עש"ק וקיבל שבת‬
‫מבעוד יום‪ ,‬האם נימא דע"י קבלת שבת מפקיע את איסור החמץ דהוא‬
‫מחובת היום הקודם‪ ,‬זה ודאי חידוש גדול ונורא‪ .‬ואם אינו כן‪ ,‬טעון ביאור‬
‫מאי שנא חובת סוכה שע"י קבלת עצם יום הבא הרי חלף הלך חובת יום‬
‫הקודם‪ ,‬מאיסור חמץ ]ודוחק לחלק בין עשה דסוכה לל"ת דחמץ‪ ,‬דמאי שייכא מקור‬

‫ותוקף האיסור לגדר מצות היום[‪.‬‬

‫תו יל"ע‪ ,‬שמא נימא חידוש נוסף לדינא לשיטתו‪ ,‬ביו"ט שחל ביום‬
‫א' היינו במוצ"ש‪ ,‬וקיבל עליו קדושת יו"ט מבעו"י בשב"ק‪ ,‬נימא דחל‬
‫עצם יום הבא דיו"ט וחלף והלך חובת השבת‪ .‬וכי נאמר שיכול הוא לבשל‬
‫לצורך אוכל נפש‪ ,‬כיון דפקע חובת השבת וחל קדושת יו"ט דמתיר‬

‫מלאכת אוכל נפש‪ ,‬וזה וודאי אין לומר כדבר הזה‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬

‫ירח האיתנים‬ ‫יב‪ .‬גדר שמיני עצרת כחג בפני עצמו‬

‫בסוכה (מז‪ ,‬א) איתא‪ :‬אמר ר' יוחנן‪ ,‬אומרים זמן בשמיני של חג ואין‬
‫אומרים זמן בשביעי של פסח‪ ,‬ע"כ‪ .‬והוא משום דשמיני עצרת רגל בפני‬
‫עצמו‪ ,‬מהטעמים המבוארים שם בגמ'‪ ,‬אי משום דחלוק משלפניו לענין‬
‫סוכה ולולב וניסוך המים‪ ,‬אי מטעמי אחריני דחלוק בפר או מדכתיב‬

‫'כמשפטם ביום'‪ ,‬עיי"ש בגמ'‪.‬‬

‫ויל"ע‪ ,‬אי שמיני עצרת רגל בפני עצמו הוא‪ ,‬איך ס"ל לר' יהודה (שם‬
‫מח‪ ,‬ב) דניסוך המים כל שמונה‪ ,‬והא הוא עצמו ס"ל בגמ' (שם מז‪ ,‬א) דרגל‬
‫בפנ"ע הוא ]דאיתא התם‪ :‬ולרבי יהודה דאמר בלוג היה מנסך כל שמונה‪ ,‬הרי חלוק‬
‫בשני דברים[‪ ,‬והרי מדמנסך כל שמונה חזינן דשמיני עצרת מישך שייך‬
‫למועד דסוכות עכ"פ לענין ניסוך המים‪ ,‬וצ"ב מאי שנא קרבן ניסוך‬

‫משאר מצוות היום‪.‬‬