Page 73 - IYUN
P. 73
נצו"י הפרשה עג נצבים וילך עיון
יותר ,לתקוע בתקיעות האחרונת תרועה מתוך השבר.
השיב רבינו :אינני יודע כיצד עושים בפוניבז' ,אבל לדינא אדרבה צריך להפסיק מעט
(כדעת המ"ב) ,אחרת אותו קול שהתרועה יוצאת בו מתוך השבר ,הוא לא שברים ולא
תרועה ,וזה קול אחר בינתיים.
והבנתי מדברי רבינו שחושש בזה לפסול בדיעבד*.
]כנראה כך מבאר רבינו את דברי המשנ"ב הנ"ל "ומ"מ לא יתקע שברים תרועה בכח אחד
בלתי שום הפסק ,דבכה"ג לא מקרי נשימה אחת" ומבאר רבינו החסרון שכתב 'דבכה"ג
לא מקרי נשימה אחת' היינו שאז אותו הקול אינו לא שבר ולא תרועה[.
שינוי הקול באמצע התקיעה
שאלה :האם צריך להקפיד בתקיעה שיהי' הקול שווה מתחילה ועד סוף ,כגון שבתחילת
התקיעה הוא קול דק ומתחלף באמצע להיות קול עבה.
תשובת רבינו :הרי כל הקולות כשרים לתקיעת שופר (תקפ"ו ,ו) וכל שכן זה שאינו ממש
שינוי קול כל כך**] .ואע"ג דהשו"ע לא מיירי כשנשתנה באמצע התקיעה מזה לזה***,
* ואע"ג דאיתא במשנ"ב (שם ס"ק ל"ג) דאם שמע קול אחר בינתים לא חשיב הפסק ויצא יד"ח.
היינו דוקא בין תקיעה לשברים ,אבל אם הפסיק בקול אחר בין השברים לתרועה לא יצא יד"ח.
לא מיבעי להסוברים דכשעשה בב' נשימות הוי לעיכובא אפי' בדיעבד (ס"ק ט"ז) ,אלא אפי'
להמכשירים בב' נשימות (שעה"צ שם) מ"מ זה שעשה קול אחר הוי הפסק.
** השו"ע מיירי דק 'מאוד' או עב 'מאד' ,משא"כ כאן שאינו שינוי כל כך.
מהראוי להביא כאן את דברי רבינו מנוח (פ"א שופר ה"ז) "כל הקולות כשרין לתקיעת שופר -לפי
שאין הכוונה בשמיעת קול עצום צלול יוצא מתוקע בעל כח ,כמו שדימו רבים שלא תעלה להם
שנתם אם לא ישמעו התקיעות מאיש חזק ואמיץ תוקע בכח גדול .וזה הבל .כי לא בחיל ולא בכח
ירצה הי"ת ,רק בהעיר הלב מתרדמת הטפשות ,והיותו חרד לעזוב הבלי זמנו וכו' וייטיב דרכיו
ומעלליו ושב ורפא לו" .משמע שאין הידור שיהיה הקול צלול יותר .אכן דודי הגראי"ה שליט"א
טען שמסתמא גם לרבנו מנוח יש הידור מצוה בקול צלול יותר בבחינת נוי מצוה ,וכל דבריו להוציא
מהמדמים שזהו העיקר.
*** במועדים וזמנים (א' ,ה' ,ג' בביאורים) כתב שהגריל"ד החמיר בזה .אכן ידוע שהנהגות הגריל"ד
הרבה מהן לא היו מפני שחשש שכן הדין אלא חומרות שנהג בעצמו לפום חסידותו.
ומה שמביא המועדים וזמנים מדברי הריטב"א "וכשעושין תקיעה ומשברין אותה (וסופה) [בסופה],
אינה יפה ,שהרי אותו הקול שעושין בסופה אינו נידון מקול התקיעה שהיא פשוטה ,והו"ל שבר
באנפי נפשיה" ולמד מכאן לקול השופר שאינו חלק כמו טו-או .עכ"ד .הנה כידוע אצל התימנים
מסיימים התקיעה גדולה בכוונה בשבירת הקול כמו שבר שלנו ,ועל זה כתב הריטב"א שהוא שבר
באפני נפשיה ,ולא על נדונינו .וגם המו"ז כתב שם "ורק אם ניכר היטב כקול שבר פסול" .שו"ר מובא
כן (בקיצור הלכות המועדים להגר"ש דבליצקי עמ' מ"ה הערה ט') "מרן החוון איש זצ"ל היה מקיל
בכל המשך התקיעה גם אם לא היה ישר ,אך היה מחמיר בהפסק שיהיה באופן ישר וחלק" וציין שם
ללקט יושר (עמ' )125שכתב "טוב לעשות שבר קצת בהתחלות התקיעה וזכורני שדרש כלומר
