Page 78 - IYUN

‫הפרשה‬ ‫נצבים וילך‬ ‫עח עיון‬

‫תירוץ א‪ .‬הכלל נאמר כשהוזכרו לרעה*‬

‫בתוספות השלם (שמות ב‪ ,‬יג אות ח( הקשו הקושיה העיקרית על מה שאמרו‬
‫חז"ל (נדרים שם)‪ ,‬שכל מקום שנאמר לשון 'נצבים' הכוונה לדתן ואבירם‪ ,‬שהרי‬
‫כאן נאמר 'נצבים' ואין הכוונה לדתן ולאבירם [וכתבו שכן מבואר במקומות רבים‬
‫נוספים‪ .‬ויש לבאר‪ ,‬שכוונתם לכלול גם מקומות שהוזכר כן בנביאים (כגון בשופטים יח‪,‬‬
‫טז)‪ ,‬שהרי בתורה לא נאמר כן פעמים רבות‪ ,‬אלא רק כאן ובבראשית (יח‪ ,‬ב; מה‪ ,‬א)‪ ,‬וכן‬
‫בשני מקומות נוספים שמדובר בהם על דתן ואבירם‪ .‬עוד יש לבאר‪ ,‬שכוונתם לכלול גם‬

‫מקומות שנאמר לשון 'נצב' (כגון בראשית כד‪ ,‬יג([‪.‬‬

‫וביארו שכוונת חז"ל היא‪ ,‬שכל מקום שנאמר 'נצים' או 'נצבים' לרעה‪ ,‬אינם‬
‫אלא דתן ואבירם [וצ"ע שלכאורה 'נצים' הוזכר רק במקום אחד (שמות שם)‪ ,‬וראה‬

‫בתירוצים הבאים[‪.‬‬

‫תירוץ ב‪ .‬כשלא ידוע במי מדובר‬

‫בר"ן (נדרים שם ד"ה כל( מבואר‪ ,‬שכוונת חז"ל היא לאותם שני מקומות מסויימים‬
‫שנאמר בהם 'נצים' (שמות ב‪ ,‬יג( ו'נצבים' (שם ה‪ ,‬כ)‪ ,‬ולא מבואר בפסוק מי היו‬
‫האנשים‪ ,‬שבאותם מקומות הכוונה לדתן ואבירם [וכעין זה ביאר תורה תמימה‬
‫(שמות פ"ב הערה לז)‪ ,‬והוסיף שכוונת הענין היא שלומדים סתום ממפורש (יומא נט‪ ,‬א)‪,‬‬

‫ותולים הקלקלה במקולקל (ב"ב קט‪ ,‬ב([‪.‬‬

‫ולפי זה מיושב בפשטות‪ ,‬שדוקא כשהדברים סתומים אמרו כן [ומדובר בשני‬
‫מקומות מסויימים]‪ ,‬אך כאן שמפורש שמדובר בכל ישראל‪ ,‬אין מקום לטעות‪.‬‬

‫תירוץ ג‪ .‬כשנאמר על אנשים מסויימים‬

‫המאירי (בית הבחירה נדרים שם ד"ה והעניות( כתב‪ :‬והרי ידוע בקבלה שעל דתן‬
‫ואבירם אמר כן וכו'‪ ,‬ודעת התלמוד במלת 'נצבים' שהם היו הפוגעים‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫שאותם שהיו נצבים‪ ,‬ר"ל בעזות ובקומה זקופה‪ ,‬פגעו במשה ואהרן‪ ,‬וכל‬
‫שנאמר 'נצים' ו'נצבים' בתורה על אנשים ידועים אינם אלא על דתן ואבירם‪,‬‬
‫שנאמר עליהם 'ודתן ואבירם יצאו נצבים' (במדבר טז‪ ,‬כז( וכן 'אשר הצו על ה''‬
‫(שם כו‪ ,‬ט)‪[ .‬ונראה שמה שכתב 'על אנשים ידועים' אין הכוונה לידועים ממש ‪ -‬ולהיפך‬

‫מהתירוץ הקודם ‪ -‬שהרי לא מפורש בפסוק מי היו האנשים‪ ,‬אלא לאנשים מסוימים[‪.‬‬

‫* התירוצים הבאים (א‪-‬יב) מיישבים הקושיה הראשונה‪ ,‬שכאן נאמר לשון 'נצבים' ואין הכוונה‬
‫לדתן ואבירם‪.‬‬