Page 137 - haFETS-2
P. 137
hv a llk rxd oeyl zekldחיי חפ
miig min x`a
רשב" ,וג א נפרש כפירוש רבינו בפירסו היה ,כמו שכתוב בקרא,
יונה בשערי תשובה במאמר רכ"ח ,או ובוודאי היה מתגלה לו לדוד לבסו .
כפי מה שפירשנו לעיל כוונת רש"י ואפילו הכי משמע בירושלמי דאסור א
בדקדוק לשונו שמכוו יותר לפירושנו ,לא על בעלי המחלוקת .והלא לפירוש
ממילא אי לנו שו ראיה להיתר הרשב" פשוט הוא ,דבי אחד מאלו
הרשב" שמתיר לספר רכילות היכא השלשה שנדבר לפניה ,ובי אחד משאר
דשמע באפי תלתא ,ודעת הרשב" אנשי שיודעי את הדבר שנדבר באפי
והגהות אשר"י שהביאו יחידי לגבייהו ,תלתא ,מותר לגלות ,כיו דטע הרשב"
הוא משו 'מילתא דעבידא לאיגלויי', הכי נקטינ *(.
והכא משמע בפירוש דנת הנביא היה ,dxe`kleרבותיו דהרשב" הנזכרי
אסור לגלות לדוד אי לא ]משו [ בעלי ש בבבא בתרא )ל"ט(:
המחלוקת ,ורכילות היה ,כמו שמוכח ברשב" )ד"ה ומ"ד ,בהגה"ה ש (,
בקרא שעני זה נוגע לדוד ,אלא ודאי סוברי ג כ להתירא כהרשב" ,אבל
באמת אינו מוכח כלל ,דכוונת ,דאי
דרכילות אסור בכל גווני.
`leleדברי מהרש"ל הנ"ל ,היה נראה לא באפי תלתא ,לא היה אפשר לבוא
לי ליישב דעת הרשב" ,דג לאזני המחזיק כלל ,מטע דעידי המחאה
הוא מסכי להרמב" ,דהיכא דהוא לא היו רשאי להוציא דבר זה מפיה
מתכוי לגלות אסור ,רק הרשב" איירי לספר לשו אד מטע לשו הרע ,עתה
דמסיח את הרכילות לפי תומו ,ואינו מותרי ה לספר לאנשי אחרי ,
מתכוי בזה לעורר מדני על חבירו, ואחרי יספרו בודאי לאחרי ,ויבוא
ולכ התיר משו אפי תלתא .וברכילות
הדבר לאזני המחזיק.
yieלהביא ראיה להרמב" והסמ"ג ,שיי ג כ לפי תומו כדמשמע במועד
דלא כפירוש רשב" ,מהא דאמרינ קט )ט"ז (.במעשה דבר קפרא ור' שמעו
בירושלמי דפיאה )פרק א' הלכה א'(' :מותר ברבי ,עיי ש ברש"י .והיכי דלא נתכוי
לדבר לשו הרע על בעלי המחלוקת ,לעורר מדני ,ג הרמב" והסמ"ג יודו
שנאמר )מלכי א' ,א' י"ד(" :ואני אבוא לרשב" דמותר אפילו ברכילות .וראיה
אחרי ומלאתי את דברי "' .והרי ש לדברינו ממה שכתב הסמ"ג בלאוי ט':
*( :d"dbdוא שמצאתי אחר כ בשאילתות סו פרשת וישב שמפרש כפירוש רשב" ,וג
בהלכות גדולות )סו הלכות נחלות( משמע כפירוש הרשב" ,ועיי בעליות הרבינו
יונה ז"ל ,ע כל זה מידי ספיקא דאורייתא לא נפקא ,ובפרט שהרש"ל הנ"ל פסק בהדיא
כהאוסרי .ועיי במה שנכתוב לקמ בסו ס"ק ו' ,דנראה דג הרשב" מודה דאסור היכא
דנתכוי לגלות .עד כא .
