Page 129 - RTZ

‫הפרשה קכ‬ ‫פקודי‬ ‫עיון‬

‫פקודי‬ ‫בישוב קושית האחרונים דבצלאל הוצרך להיות בן י”ג‬

‫א‪ .‬לאשויי לשמה ב‪ .‬אשוויי לשמה בעי בעלות וצריך להקנות‬

‫בכתבי הגרי”ז שם כתב ליישב עוד מה שהוצרכו האומנים ובצלאל להיות גדולים‪ ,‬שהרי‬
‫בנין המקדש וכליו בעיא שיעשה לשמה‪ ,‬וקטן לאו אשויי לשמה‪ ,‬ובעינן גדול שיהא לו‬

‫דעת לעשות לשמה‪ ,‬עכ”ד‪.‬‬

‫אמנם דברי הגרי”ז בזה אינם מוכרחים כלל‪ ,‬דהלא בחולין [‪.‬דף יב‪ :‬יג‪ ].‬מבואר דאף שקטן‬
‫אין לו מחשבה עכ”ז יש לו מעשה‪ ,‬ושיטת רש”י דהיינו מעשה עם דיבור‪ ,‬ודעת התוס’‬
‫[ד”ה ותיבעי] דהיינו מעשה שמכרחת את מחשבתו‪ ,‬יעוי”ש היטב‪ ,‬הא מיהת לפי”ז‬
‫לכאורה פשוט שקטן יש לו מעשה בעשיית משכן וכליו‪ ,‬שאין לך מעשה מוכיח גדול‬

‫מעשיית משכן וכליו כפי אשר ציוה ה’‪ ,‬והדברים ברורים‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬

‫והנראה ליישב באופן אחר‪ ,‬דהנה כתב פרי מגדים [‪.‬או”ח במשבצו”ז סי’ י”א סק”ה] בדין‬
‫טווה חוטין פסולין לציצית וז”ל‪ ,‬אימת קנה [בקנין שינוי] בטויה‪ ,‬וקודם טויה לאו דידיה‪,‬‬
‫תו לא הוה טויה לשמן‪ ,‬מקרי דלאו דידיה ולאו ברשותיה‪ ,‬עכ”ד‪ .‬וכ”ה במחנה אפרים‬
‫[גזילה סי’ כ”ט ד”ה ועוד]‪ .‬הרי דדעת המחנ”א והפמ”ג דאין אדם יכול לאשויי לשמה‬

‫בדבר שאינו שלו‪ ,‬ואף בדבר שהוא ברשותו [כדבר גזול]‪.‬‬

‫ומצינו בשו”ת הגרמ”ז [‪.‬להגאון רבי מנחם זמבה סי’ ט”ו סק”ה] שהביא מהמהר”ם‬
‫מרוטנבורג דאין לעשות לשמה אלא בחפץ שלו‪ .‬וכזאת באו”ש [פ”ו חמץ ה”ח ד”ה‬
‫ונראה] דהלש מצה של מע”ש אינו יכול לעשותה לשמה‪ ,‬כיון שאינה שלו למ”ד מע”ש‬
‫ממון גבוה‪ ,‬ולא משכח”ל מצה של מע”ש אלא בהקדישה למע”ש אחר אפייה‪ ,‬יעוי”ש‪,‬‬

‫[ויעוי”ש שציין לדברי הר”מ (פי”ב טו”א ה”א) דאין הכשר מים אלא ע”י בעלים]‪.‬‬

‫ובאמרי בינה [‪.‬או”ח סי’ ה’ ד”ה עיין] השיג על המחנה אפרים דמאיזה טעם א”א לאשויי‬
‫לשמה בדבר שאינו שלו‪ ,‬ומ”מ אם הבעלים נותן לו רשות ודאי דיכול לעשות לשמה‪ ,‬וכפי‬
‫הנראה מדבריו דאין זה אלא עיכוב בעלים‪ ,‬דכל שיש אחר המעכבו אינו יכול לאשויי‬
‫לשמה‪ ,‬ולכן כל שאין עיכוב בעלים יכול לאשויי לשמה אף בדבר שאינו שלו‪[ ,‬עוד שם‬

‫נחלק על המחנ”א והפמ”ג וס”ל דדהעשייה לשמה והקנין באין כאחד]‪.‬‬

‫ובקה”י [‪.‬סוכה סי’ כ”ד] מבואר שעשייה לשמה אינה זוקקת שיהא שלו‪ ,‬ע”ש לענין כתב‬
‫ס”ת בדיו גזול‪ ,‬או סוכה גזולה דאף היא צריכה לשם צל‪ ,‬ע”ש‪ ,‬אכן מדברי גדולי האחרונים‬

‫הנ”ל למדנו שצריך שיהא שלו‪.‬‬

‫וביאור שיטת המחנה אפרים והפמ”ג‪ ,‬דיסוד דין לשמה היינו לייחדו לענינו‪ ,‬חלות יחוד זה‬
‫הוא חלות דחייל בהחפצא‪ ,‬וכל חלות חפצא זוקקת בעלות‪ .‬והנה ברא”ש בהלכות קטנים‬
‫הביא ספיקת רבינו ברוך לענין כמה ענינים שצריכין לשמה אם צריך דיבור‪ ,‬והארכתי‬