Page 131 - RTZ

‫הפרשה קלא‬ ‫פקודי‬ ‫עיון‬

‫פקודי‬ ‫חבירו השבח לבעלים‪ ,‬מ”מ בזורע שדה הפקר אין השבח להפקר‪ ,‬אלא של זורע‪ ,‬דאם הי’‬
‫דינו כאריס הרי היה צריך להיות טבל וחולין מעורבין זב”ז‪.‬‬

‫הרי לן קנין יצירה‪ ,‬דהואיל והוא היוצר ממילא עצם היצירה נקנית לו‪ ,‬ומה דביורד לתוך‬
‫שדה חבירו השבח לבעלים‪ ,‬הוא משום דינא דארעיה אשבח‪ ,‬והוא זכות ממון שלו‪ ,‬וכמו‬
‫שהאריך הגר”ח שם‪[ .‬ובפרשת תזריע (פי”ב פ”ב) הארכתי בדברי הירו’ ובדברי הגר”ח‪,‬‬
‫ונתבאר לפי”ז יסוד שם אבהות שיש לו להאב על בניו‪ ,‬דאין זה תלוי במה שעצם הזרע‬

‫שלו‪ ,‬אלא הוא משום שהוא הזורע והוא היוצר‪ ,‬וכעין דברי הגר”ח]‪.‬‬

‫ונפ”מ בפלוגתת רבוותא הנ”ל ביסוד דין ‘אומן קונה’‪ ,‬במה שנחלקו רבוותא קמאי ובתראי‬
‫בדין אומן קטן אם קונה בשבח כלי‪ ,‬דאם הוא חלות דין דחייל ממילא מכח מה שיצר‬
‫החפצא‪ ,‬א”כ נראה דאף קטן קונה‪ ,‬דאין שאין לו דעת לקנות‪ ,‬ואף לא בדעת אחרת‬
‫לדעת הראשונים שאין לו זכייה מדאורייתא‪ ,‬היינו משום דאין לו לקטן מעשה קנין‪ ,‬מ”מ‬

‫כל דחייל ממילא אף הקטן קונה‪ ,‬והוה כירושה שאף קטן יורש‪.‬‬

‫ונפ”מ כאשר האומן עושה עבודתו בחינם‪ ,‬דלדעת הרשב”א דעיקרו משום תפיסת‬
‫החפץ כנגד דמיו‪ ,‬הרי כל זה שייך רק כאשר הוא עובד בשכר‪ ,‬אך לדעת מוהר”ש הלוי כל‬

‫שיצר החפצא קונה אותו‪ ,‬והוא מובן‪.‬‬

‫ונפ”מ רבתא כמה קונה האומן בהכלי‪ ,‬דהנה בשו”ת מוהר”ש הלוי [חו”מ סי’ ד’] חקר אם‬
‫האומן קונה רק את השבח‪ ,‬והכריע דזוכה בגוף הכלי להיות כשלו‪ ,‬והעלה מדברי התוס’‬
‫בע”ז [דף עה‪ :‬ד”ה אי] והרא”ש [שם סי’ ל”ה] דקונה לגמרי‪[ ,‬שהרי דנו שם אם נכרי קנה‬
‫כליו בקנין אומן אם צריך טבילת כלים]‪ ,‬וכן דקדק מלשון רש”י בקידושין [דף מח‪ :‬ד”ה‬

‫והכא]‪ ,‬וכן ראיה ממה שלא אמרו אומן קונה ‘שבח’ כלי‪.‬‬

‫ובקצוה”ח [סי’ ש”ו סק”ד] השיג על מהר”ש דנעלם ממנו דברי התרומת הדשן [סי’ ש”ט]‬
‫שכתב להיפוך וז”ל‪ ,‬במרדכי [פרק בתרא דע”ז] כתב שרבינו שמחה השיב לרבינו ברוך‬
‫דאין אומן קונה אלא כפי השבח ולא בגוף הכלי‪ ,‬ואם היה אומן רוצה לעכבו לא היה רשאי‪,‬‬
‫וכן דקדק בקצוה”ח מלשון רש”י בב”ק [דף צט‪ .‬ד”ה ישנה]‪ ,‬עכ”ד‪ ,‬וכנראה שלא היה לפני‬

‫הקצוה”ח שו”ת מהר”ש הלוי‪ ,‬כי שם הביא בעצמו לדברי התרוה”ד ודן בראיותיו]‪.‬‬

‫וכמובן דכל דבריהם לשיטתייהו‪ ,‬דדעת המהר”ש דעיקר קנין אומן הוא כענין קנין יצירה‪,‬‬
‫לטעמייהו פשוט דזכה בכל הכלי כולו‪ ,‬כי ע”י השבח שיבח את כל הכלי כולו‪ ,‬וכולו נתשנה‬
‫להיות כלי משובח יותר‪ .‬אכן לדעת הקצוה”ח שעיקרו משום תפיסת השבח כנגד דמיו‪,‬‬
‫א”כ מסתבר‪ ,‬דאף אם זכה ביותר מכנגד שכרו מ”מ לא זכה אלא בהשבח‪ ,‬שהוא תופסו‬

‫עבור עצמו‪ ,‬אך את הכלי עצמו לא התפיסו בעלים כלל‪ ,‬ופשוט‪.‬‬

‫המשך בקובץ הבא בעזה”י‬