Page 130 - RTZ

‫הפרשה‬ ‫פקודי‬ ‫קל עיון‬

‫בפרשת צו? לבאר דמאחר דעשייה לשמה הוא חלות דין דחייל בהחפצא‪ ,‬צריך דיבור‪,‬‬
‫ככל הדברים דחיילי שצריכים דיבור‪ ,‬והדברים מבוארים היטיב‪.‬‬

‫מעתה נבוא לבאר טעם נוסף שבצלאל ושאר האומנים היו צריכים להיות בן י”ג‪ .‬דאף אם‬
‫נימא דקטן העושה מעשה ומוכיח הוה לשמה‪ ,‬מ”מ הרי לדעת המחנ”א והפמ”ג עשיית‬
‫המשכן לשמה זוקקת שיהא קונה תחילה כדי לאשויי לשמה‪ .‬וא”כ ע”כ הוצרכו להקנות‬
‫את המקדש וכליו לאומנים‪ ,‬או שבאמת זכו ממילא בדין אומן קונה בשבח כלי‪ ,‬וזה מהני‬

‫גם בקטן‪ ,‬לפי שאין צריך דעת ומעשה קנין‪ ,‬וכמש”נ לעיל‪.‬‬

‫הלא מעתה ניחא מאד מה שהוצרכו בצלאל והאומנים להיות בני י”ג‪ ,‬דכיון דע”כ עליהם‬
‫להחזיר ולהקנות להקדש ולמסור לציבור‪ ,‬וכדברי הגרי”ז הראשונים‪ ,‬אלא שהוקשה לנו‬
‫בזה דהלא משכח”ל הרבה פנים דאין אומן קונה ולא זכה בצלאל בכלים‪ ,‬ובזה נתחדש‬
‫דע”כ הוצרכו האומנים לקנות המשכן וכליו‪ ,‬או בקנין או בקנין אומן קונה‪ ,‬ומאחר דע”כ‬

‫הוה של האומן ע”כ יהא גדול כדי לחזור ולהקנות ולמסור לציבור‪.‬‬

‫קנין יצירה בדבר של הפקר ומקורו מסברא או גזיה”כ‬

‫קנין ‘אומן קונה בשבח כלי‘ מעשה קנין או מדין קנין יצירה‬

‫והנראה לפלפל טובא בהך שמעתא בהקדם הטעם שאומן קונה‪ ,‬דהנה הלכה זו באה‬
‫בתלמוד לענין ב’ ענינים‪ ,‬א‪ .‬לענין שכר הפועל‪ ,‬דאין בזה לאו דבל תלין כיון שכל זמן שלא‬
‫החזיר את הכלי לבעלים הרי הוא של אומן‪ ,‬ואין הבעלים צריכים לשלם כ”ז שהכלי אצל‬
‫האומן‪ ,‬ב‪ .‬לענין תשלומי נזקין‪ ,‬דאם האומן הזיק את הכלי אין זה נחשב כמי שהזיק את‬

‫כלי של בעלים‪ ,‬כיון שאומן קונה כל זמן שלא החזיר הכלי לבעלים‪.‬‬

‫וביאר הרשב”א בב”ק [‪.‬דף צח‪ :‬ד”ה מאי] וז”ל‪ ,‬אומן קונה בשבח כלי‪ ,‬ואפי’ כל שבחו‬
‫[יותר משכרו] ובשקלקלו לאחר שהשביחו נמי‪ ,‬לפי שאין דעתו של אומן להשביח לצורך‬
‫בעל הכלי לחייב את עצמו בתשלומי נזקו‪ ,‬וכן דעתו ג”כ להשביחו לעצמו ולקנות בו כנגד‬
‫שכרו אע”פ שלא קלקלו‪ ,‬אבל לכו”ע בשלא קלקלו אינו קונה כל שבחו [יותר משכרו]‬

‫שעל דעת שיהי’ שבח של כלי לבעלים הוא מתקנו ומשביחו‪ ,‬עכ”ד‪.‬‬

‫אכן בשו”ת מוהר”ש הלוי [חו”מ סי’ ד’] כתב וז”ל‪ ,‬כיון שנתהפך חומר הכלי אל הצורה‬
‫אשר נתן ולכן קונה בגוף הכלי‪ ,‬והובא בקצוה”ח [‪.‬סי’ ק”ו שם] ‪ ,‬ולכאורה הביאור הוא שיש‬

‫קנין יצירה‪ ,‬והוא דבר מחודש‪.‬‬

‫בחי’ רבינו חיים הלוי [פכ”א מלוה ולוה ה”א] הביא הא דאיתא בירושלמי מעשרות [פ”א‬
‫ה”א] דהיורד לתוך שדה של הפקר וזרע אילן הרי האילן שלו‪ .‬ובר”מ [פ”ב תרומות הי”א]‬
‫כתב שהזורע שדה של הפקר חייב במעשרות‪ ,‬וביאר הגר”ח‪ ,‬דאע”ג דביורד לתוך שדה‬