Page 27 - Step and repeat document 1
P. 27
מבוא 27
של למידה ,המוח שלנו משחרר דופמין ,הורמון שמעורר תחושות של הנאה
וסיפוק .למידה כרוכה תמיד במפגש עם משהו שאיננו מבינים במלואו ,או לא
מסוגלים לעשות ,והמוחות שלנו משגשגים במצבים שבהם אנו ניצבים בפני
בעיות שנמצאות בתחום שההוגה לב ויגוצקי ( )Vygotsky, 1978כינה "אזור
ההתפתחות הקרוב" :אזור הגבול בין מה שאנו יודעים ויכולים לעשות ,לבין
מה שאיננו יודעים עדיין ,או עדיין לא יכולים לעשות .ההרגשה שאנו קרובים
להבנה או לפתרון חדש אבל עדיין לא יודעים אם נצליח ,מעוררת בנו תחושות
של התרגשות והנאה .המוח שלנו לא זו בלבד שהוא יכול ללמוד :יש לו צורך
ללמוד.
המוח לומד תוך כדי שהוא מפתח רשתות עצבים שהולכות ונעשות צפופות
יותר ,ועל ידי דילול וארגון מחדש של רשתות קיימות לצורות יעילות יותר
של עיבוד קוגניטיבי ורגשי .השפה כדרך למתן משמעות לעולם היא הכלי
המרכזי להתרחשות התהליך הזה .באמצעות חשיפה מתמדת ,שימוש בשפה
ומתן משמעות המוחות שלנו מכוננים מבנים יציבים לשימוש עתידי בשירות
המחשבה והיצירה .התהליך הזה של התפתחות רשתות עצביות מגיע לשיאו
בשנות ההתבגרות המינית.
כדי שהמוחות שלנו יוכלו ליצור את החיבורים העצביים שמאפשרים למידה,
הלומד צריך לחוש בטוח ,לא לחשוש לקחת סיכונים ולא לפחד להיכשל ,שכן
פחד חוסם את האפשרות ליצירת החיבורים העצביים ,ובמקום זאת מעורר את
האמיגדלה (אזור בעומק המוח המעורב ביצירת תגובות רגשיות) המשגרת למוח
אותות של "הילחם־או־ברח" ( )fight or flightכדי לשרוד .יתר על כן ,המוח
מגיב לשיעמום באופן כמעט זהה לתגובתו לאיום :שעמום מתניע פעילות של
האמיגדלה ומוביל לשחרור אותם הורמונים הקשורים לעקה שמעוררים את
תגובת "הילחם־או־ברח" .כאשר מציבים אדם במצב של מיעוט גירויים כרוני
מלווה בנתק רגשי וקוגניטיבי ,מופיעה אצלו אותה תופעה של התכנסות בעצמו
והימנעות מתגובה ,כמו זו שמתעוררת עקב איום חיצוני 6.מנקודת מבט זו ,בית
הספר הרגיל נראה כסביבה רחוקה מאידאלית ,שלא לומר רעילה ממש ,למטרת
למידה .הצורך בוודאות ,הפחד להיכשל ולעשות טעויות ,השיעמום ,הם חלק
קבוע מחוויות היומיום של מיליוני ילדים ובני נוער בחדרי כיתות ברחבי העולם.
המשימה הראשונה להגשמת השינוי החינוכי היא להתמקד בלמידה.
