Page 112 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 112
קבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות yניב שפתים פד
והרי בהיות העולמות בעלי גבול במידה במספר בכח ובזמן ,היכן יעמדו? ,והרי מציאותו של "האין
סוף" הינה "מכחישה" ומבטלת מציאותן ,ואין להן מקום ואפשרות להתהוות ולהתקיים .ולכן כדי
לתת לעולמות מקום ויכולת קיום ,אזי "צמצם" האין סוף את עצמו.
"שעלה ברצונו"כאכב לברוא את העולמות בגבולות ,כבר הניח ב"רצונו" שורש ויסוד למידת
הדין "המצמצמת" כוח פעולתו בהתאם למציאות הבריאה שהינו "חפץ לבוראה"כג.
z
כא .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -שאנו אומרים רצון" אצל המאציל העליון ,צריך לדעת שמדובר בגדר
משל בלבד ,כי בודאי אין אצלו יתברך רצון כמו שיש אצל דעת בני האדם .אמנם ,אנו משתמשים במשל של ה"רצון",
בכדי לדעת שהיה אצלו התגלות שהינה "שורש הבריאה" ,במקביל ל"רצון" שבאדם הינו השורש דשורש למעשים .ולכן
אליבא דנפשינו אנו מבינים שיש דבר כזה הנקרא "רצון" ,שעניינו שורש פנימי לעשיית דבר ,כך גם אצלו יתברך ישנה
מדרגה נעלמת שהינה "שורש" למה שהוא יתברך ברא את הבריאה .ובכך יובן מדוע רבינו האריז"ל מתחיל תחילה
לעסוק מיד באור האור האין סוף שהינו התגלות הרצון לברוא את העולמות ,אבל אינו מדבר על למעלה מ"מחשבת
הבריאה" ,וזאת כי התעסקות בנקודה זו הינה אסורה כלשון חז"ל )" :(á"ò à"é äâéâçאסור להסתכל מה למעלה מה
למטה מה לפנים ומה לאחור" .והסיבה לכך הינה כי זהו דיבור ועסק בבורא מצד עצמו יתברך ,ולכן אי אפשר לנו
כנבראים לתפוס שום תפיסה בבורא עצמו בחינת "לית מחשבה תפיסה ביה כלל" ,ולכן אסור לשאול ולעסוק בכך ,כדי
בודאי לא יוכל השואל להבין נכון ,ולא יעלה בידו אלא טעות .ולכן כל עיקרנו הינו התעסקות בדרכי הנהגתו יתברך,
וכיצד אנו נהיה נהפכים להיות "מרכבה" לכך.
כב .עיין שער ההקדמות ) (à"ò 'åוז"ל" :וכאשר עלה ברצונו הפשוט לבריאת עולמו ,ולהאציל עולם הנאצלים ,להוציא
לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנוייו ,אשר זו היתה סיבת בריאת העולם ,כמבואר למעלה בחקירה הא' ,הנה אז
צמצם האין סוף את עצמו".
העמק דבר -איתא בפרקי דרבי אליעזר ) (â"ô 'ã øòùוז"ל" :עד שלא נברא העולם ,היה הקדוש ברוך הוא ושמו
הגדול בלבד".
המילה "שמו" והמילה "רצון" הינם שוים בגימטריא ,דכשם ששמו הגדול אין בו שייכות לנבראים כלל ,ואין אחד
הנקרא בשמו הגדול ,כך הבריאה לא קיבלה כפי מה שמגיע לה לקבל ,אלא הכול הינה "התחסדות" מצד הנותן בלבד
מפני היותו יתברך טוב ,שכן בבחינה זו שאין שום שיתוף של הנבראים בהשלמת הבריאה .ולכן התחלת סוגיית הצמצום
הינו במהלך "החכמה" דהוא ראשית היצירה ) ,("àúîëåçá" -úéùàøá -íåâøúä ïåùìëר"ל שבנקודת החכמה מתחיל ענין
י' מאמרות לתת במדה וגבול המגיע לו ,שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים ,ובמקביל מתחיל מכאן עבודת האדם לקיימו
ולהשלימו בתכלית הבריאה .ולכן נאמר "שעלה ברצונו הפשוט" ,הוא כלשון הפרקי דרבי אליעזר" :ועלה במחשבה
לברוא את העולם" ,נתפס לנו המושג רק כמחשבה ורצון שכך רצה בלא טעם המושג ,שכן בודאי אצלו יתברך ישנו
טעם מהלך וסיבה ,אבל כלפינו הוא רק בחינת "שכך רצונו" ,בחינת "והחכמה מאין תמצא" ,שזהו נגד ההגיון האנושי
לגמרי .הגדרת הצמצום הינו "העלמת" המהלך ש"הרצון הפשוט" הינו מנהיג את העולם באופי של בחינת "מאמר א'".
"העלמה" הינה ריחוק מהבהירות הראשון ,שכל עניינו הינו "הכבוד" ,בכך שיש מציאות שהנברא נותן כבוד בחינת
"שאמרתי ונעשה כרצוני" ,ובכך נעשה הנברא "מוצא חן" בעיני בוראו ,וממילא נחשב כהסתרה כלפי המעלה העליונה
שאין בה חסרון כלל ,ומעתה "נפתח" מהלך חדש שהאדם נקרא בחינת "נותן כלפי מעלה" ,ומכאן יכולות להסתעף
במדרגות שונות מצבים של "קידוש השם" ולהבדיל "חילול וחוסר כבוד שמים" ח"ו.
כג .לטובת המעיין נביא במקצת מתורת החסידות בנוגע לסוגיית הרצון בס"ד.
אחד ממאמרי חז"ל הידועים בענין זה הינו "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה התחתונים ) ,(æ"è àùð àîåçðúואם תקשה
למה נתאווה"? ,על כך באה תשובתו של האדמו"ר הזקן זי"ע" :על תאווה אין מקשים קושיות".
אם נסתפק בזאת ,דומה כי הדיון הגיע לסופו.
