Page 113 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 113
ניב שפתים yקבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות פה
ולכן אותו שורש של הדין התגבר ,והסתיר את שלימותו יתברך האינסופית ,ובכך היוה מקום
לגילוי העולמות ולהעמדתם וקיומם בגבולים .ר"ל כי ענין הצמצום הינו לגלות "שורשי הדינים",
כדי ליתן מדת הדין בעולמות ,כי הנקודה האמצעיתכד הינה "שורש העלם הדין" ,ונתגלה למטה
להיות התחתונים נבדלין מהאצילות על ידיה .ובכך נעשה ונגלה "שורש למקום"כה ,כי הנה אחר
מעשה הצמצום נתחדש מציאות בחינת "מקום פנוי וחלל"כו משלימות אור האינסופי ,להיות מוכן
לקבל בחינת תיקונים ע"י עבודת הנבראים ,ובכך נתגלה החסרון במציאות בסודכזֲ " :א ֶשׁר ָבָּרא
ֱאלִֹהים ַלֲעשׂוֹת" .על דרך משל כותב רבינו האריז"ל ,כי בתחילה היה אור האין סוף "ממלא" כל
המציאות שהיתה עתידה להכיל בתוכה את כל העולמות שיבראו ,ולא היה שום מקום ריק ופנוי
מאורו יתברך.
z
אמנם אם נעיין בספרי הקבלה והחסידות מצינו כמה וכמה טעמים לצורך בריאת העולם ,ולפיכך מבואר שאכן ישנו
"טעם לרצון".
ברם אין הדברים סותרים -וזאת כי התשובה לשאלת "הטעם לרצון" תלויה בזהות השואל.
ר"ל אם השואל הינו בדמות השכל ,אזי נענהנו לו בטעם שניתן להבינו בשכל )ñåîëä íòèä" úåãéñçä úøåúáù òãåð ïëå
.(éåìâä ìëùä ìù åøå÷î åðéäù ,"ìéëùîä çë" àø÷ðä ïéôðà êéøàã "äàîéúñ àçåî" ãåñ åðéä "ïåöøá
אם השואלת הינה הנשמה ,המבינה טוב יותר גם במקום שאין שכל בסוד "רחמנא ליבא בעי" ,הרי נענה לה כי אליבא
דאמת "אין טעם לרצון" ,ודי בזה.
ויובן כי האופי השכלי שונה מן האופי הנשמתי .ר"ל השכל אינו בא על סיפוקו אלא כאשר מוצא לו "מרחב פעולה",
ר"ל שמצליח להכיל דבר מה בתוכו ,רק אז שמתגלה הטעם "מתענג עליו.
הנשמה לעומתו ,אינה מנסה להשכיל ולהשיג ,וזאת כי עיקר תענוגה הינה דייקא כאשר "מתכללת" ,ר"ל "מתבטלת
בצניעות" מול מה שאינה יכול להשיג ,רק כך הינה מתקרבת למקורה ,נשאבת ונכללת בו בדביקות אמיתית.
ולכן כשאומרים לשכל "שאין טעם לרצון" ,אזי מתאכזב הוא ,שהרי ביקש לטעום טעם כלשהו ברצון הבריאה .אך מי
ששומע את התשובה הזו בנשמתו ,טועם "טעם גן עדן" ,ר"ל איננו מחפש תענוג לעצמו ,אלא מבקש להרגיש משהו
מתענוגו של ה' יתברך בבריאתו .ולכן שאומרים "אין טעם לרצון ,שומעת האוזן הנשמתית את עצם התענוג הזה ,אשר
איננו דורש הסברים כלל.
כד .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -נקודת המרכז האמצעית הכוונה למידת המלכות .כי הנה עיקר
בריאת העולמות לא היה אלא על ידי המלכות שהינה בחינת ה"מקום" ,כי המלכות דאין סוף ,היתה גם היא כלולה
בעצמותו יתברך ,ורצה המאציל לגלות מלכותו ולהוציאה מן הכח אל הפועל ,כי כל זמן שלא יצאה המלכות מן
הכח אל הפועל לא יוצדק לכנותה בשם מלכות ,שהרי אין מלך בלא עם .ולפיכך ,שיער בעצמותו ,שבמקום הזה,
כלומר ,בבחינת המלכות דא"ס ,הנקראת "מקום" ,בה ראוי לבנות העולמות ,וצמצם עצמו והאציל וברא את
העולמות .ומכאן ואלך נגלה הרצון לקבל ,שהינו עומק מדת המלכות ,ועל ידי כך ניתן מקום לעבודת התחתונים.
כה .העמק דבר -כותב הרב בעל פתחי שערים ) ('ä çúô íåöîöä áéúðוז"ל" :ונמצא ,שכח הצמצום והסילוק הזה ,עשה
מקום הכנה אל כל הנבראים שיהיו בגדר יש ומציאות ,כפי מה שהם עתה".
שורש כל דבר בנבראים הינו בצמצום .התפיסה הפשוטה שהנבראים הינו בעלי גבול ,והצמצום הינו שורש הגבול .אמנם
יש להבין שנקודת הצמצום הינו "כח ההשגה" ,ר"ל שכאשר "נחלש" כוחו הבלתי גבול ,נתחדש כח ההשגה של הגבול.
וזהו גופא ההגדרה "שיהיו בגדר יש ומציאות" .ר"ל שלאחר הצמצום נתחדש שהנבראים משיגים את מציאות עצמם
כמציאות של "יש" וגבול".
כו .דעת רבותינו המפרשים -הרמ"ז ) ('å úåàהסביר שלאו דווקא נקרא המקום "חלל" ,שהרי נשאר רשימו מהאור .אלא
שלגבי אור אין סוף ב"ה ,נקרא בשם חלל.
כז .בראשית ).('â 'á
