Page 115 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 115
ניב שפתים yקבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות פז
באופן שאור "שורש הדין והגבולות"לב הנקרא "בוצינא דקרדינותא"לג" ,דחה" והרחיק את "שורש
החסד והשלימות" ,שהינה מידה אינסופית ,שכידוע החסד הינו מתפשט בטבעו בלי שום גבול.
אלא ש"בהסתלק האור"לד באופן שאינו כפשוטו הניח במקומו "רושם"לה ,ומאותו
z
בתורת החסידות מוסבר ש"הנקודה האמצעית" בו ה' יתברך צמצם עצמו ובכך הניח מקום פנוי לבריאת העולמות,
הינה כפשוטה ,שכן לא יעלה את הדעת שנוכל לכנות איזשהו "אנושי" בתוך מציאות רוחנית אינסופית.
וממילא נוכל לומר שהביטוי "נקודה אמצעית" מדברת באותו "השורש הנעלם" למציאות ,הנקראים בלשון בעלי
החסידות בשם "עשר הספירות הגנוזות במאצילן ,שמצד אחד קודם לפני מציאות הצמצום ,ומצד שני ניתן להתייחס
כבר על גדרי מציאות הגבול אשר יובאו לאחר הצמצום )éðù -íéúôù áéð" éøôñá ïééòé åæ àéâåñá ìéëùäìå ïééòì äöåøä
.("äàéøáä úéìëú" øîàîá ïëå "úåøéôñä øîàî" -"ãçà øúëá íéëìî
לב .העמק דבר -יש להבחין בין שני חלקים :מידת הדין ומידת הצמצום.
"הצמצום הכללי" הינו נקודת הגבול במה שהנברא יכול להשיג ,וזוהי הגדרת "מצומצם" .ר"ל עצם הווייתו מצומצמת,
והשגתו מצומצמת .נוסף על כך ,גדרי השגתו נשפעים לפי ערך עבודתו בסוד "מידה כנגד מידה"" -במידה שאדם מודד
בה מודדין לו ) ,(á"ò 'é äèåñ ïééòכך ההשגה הינה בערכין ,שעל עבודתו ,והיא הנקראת "מידת הדין" הנותנת כפי פועלו.
הרי לפנינו שתי הבחנות של צמצום:
צמצום כללי -הינו שווה לכל הנבראים ,שלעולם הנברא לא יכול להשיג אור הא"ס ,אלא משיג רק הגבול.
צמצום פרטי -לכל אדם כערך עבודתו .ר"ל בתוך הגבול עצמו ישנה הדרגה ,שכפי ערך עבודת הנברא ,כך הינו משיג
יותר ויותר בגדרי הגבול.
יוצא אפוא ש"הצמצום הכללי" הינו השורש ל"צמצום הפרטי" .ר"ל הצמצום יוצר מציאות גבולית שהינה מציאות
חלקית שלא כוללת הכל ,ואופן החלק מקבל ביטוי לפי עבודת האדם.
לג .העמק דבר -ביאור המושג "בוצינא דקרדינותא" הינו "אור המאיר בתוך החושך" .הנר אינו מאיר אלא במקום
חשוך ,כלשון חז"ל )" :(à"ò â"ñ úáùשרגא בטיהרא מאי מהני" .ולכן תבין שאין האור של הקו שנכנס בעולמות מאיר,
אלא אחר הצמצום וההסתרה של האור הגדול דא"ס .ולכן תחילה נצרך "חושך" ,שע"י הקו מאיר בו .עוד זאת ,הנר
אינו "מפקיע" את עצם החושך אלא נותן אור בתוך מצב החושך ,וכפי שיעור התפשטות אורו יתברך מורגש המציאות,
לעומת כן אור היום "מפקיע" את החושך בעצם ,כך בעניינו "הבהירות הגדולה" של הא"ס ב"ה הינו אור בעצמותו,
אבל לאחר הצמצום שחל חושך ,מעתה אין האור של הקו בוקע בו ומפקיע את עצם החושך ,אלא רק כפי שמאיר ישנו
מציאות של אור .ולכן אילולי הסתרת אורו הבהיר של הא"ס ב"ה אלא היה הנר מאיר כלום ,והיה" ,בלוע" לגמרי באור
הטיהרא בעצמותו .וזהו המובן ב"בוצינא דקרדינותא" -שלאחר הסתר אורו הגדול דא"ס חל החושך ,מאיר "הנר" בתוך
החושך ,ולכן תבין מדוע תרגומה של המילה "קרדינותא" משמע "חושך" ,והוא כנראה מהתרגום של "הרי אררט"
הנקרא "קרדו" שהינם הרי החושך ,או נאמר שתרגומו "חוזק" מלשון "חיטי דקורדנייתא" ) ('æ íéçñô ïééòשהינם קשים,
כלומר שהחדרת האור א"ס לתוך הבריאה צריך חוזק גדול משום שהינו "היפך" התפיסה הפשוטה של העולמות.
לד .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -הגה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע ) ,(ã"ñ ïîéñ ï"øäåî éèå÷éìמבאר את
פנימיות ענין "החלל" ו"הצמצום" ,שהינם "כבידות הלב" .ר"ל שמה שלפעמים נופלת כבידות הלב בעבודת ה' יתברך,
וזאת עקב "צמצום" התגלות האור ,שלעיתים "נחשך" לאדם בעת עבודתו הרוחנית ,בכך שאינו "מרגיש טעם רוחני
בעבודה" ,ואז בא יצר הרע ורוצה "למכור" לו תענוגי עולם הזה ,במקום שיתענג בתורה ובדרך עבודת ה'.
ולכן העבודה אליבא דנפשו של האדם הינה" ,להכנס" את נקודת הצמצום והחושך ,שאין זה "צמצום" כלל ,אלא רק
בחינת "הסתרה" ,בחינת )ִ " :('à 'é úåîùכּי ֲאִני ִה ְכ ַבְּד ִתּי ֶאת ִלבּוֹ" ,וממילא גם שם נמצא ה' יתברך .וכל המקומות של
"כבידות הלב" ,צריך להיכנס ולעבור בהם ,עד שיזכה האדם בס"ד לאורו יתברך האינסופי ,בכך שמשיג ורואה שכל
הבריאה וכל הצמצומים הינה רק "לבושים" על האלוקות ,ובאמת הוא יתברך "ממלא כל עלמין" ו"סובב כל עלמין"
ו"לית אתר פנוי מיניה".
ביתר עמקות ,עבודת האדם הינה להכיר את ה' יתברך גם ע"י הנהגת ההסתר והחושך .להכיר איך שהכל ,בין טוב ובין
