Page 122 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 122
קבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות yניב שפתים צד
שכן אם היה "מתפשט" עד סוף החלל ,ו"מתחבר" שוב לאור האין סוף הסובב ,אזי לא היו קיימים
עוד הגבולות של מעלה ומטה ,ראש וסוף ,והכול היה חוזר לקדמותו ,בלא שום חילוקי מדרגותנג.
הספירות הנאצלות במקום הפנוי שלאחר הצמצום נקראות "אדם קדמון" ,שם זה ניתן להן על שם
עשר הספירות הנאצלות "דרך קו היושר" ,כי הן נאצלות "דרך קו ישר כמראה אדם" .ר"ל שרק
מספירותיו של אדם קדמון ,הנאצלות "דרך קו ישר" ,נמשך סדר ההאצלה ,ולא מהספירות הנאצלות
"בבחינת עגולים זה בתוך זה".
"ספירות דעיגולים" הינם כעין "ספירות כדוריות" זו תוך זונד ,שהעליונה מקפת על התחתונה ממנה.
z
נג .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -ויובן שאף שה' יתברך מתגלה באור הקו בתוך מקום "ההסתרה" הנקרא
חלל הרשימו ,מכל מקום הגילוי של אורו יתברך אינו מגולה לגמרי ,ולכן לא "רואים" את אורו האינסופי כפי שהוא
באמת ,אלא רואים אותו עם "כיסוי" ו"הסתרה" על "עוצם יחודו"" .כיסוי" זה נקרא בשם "מקום פנוי" ,והוא המבדיל
בין אור "הממלא" שכנגד הקו ,לבין "האור הסובב" שכנגד האור המקיף מחוץ לחלל ,על מנת שלא יתחברו ,והיה
מדרגת האור הממלא כמדרגת האור הסובב .ועל כן יש להבין שדברי רבינו האריז"ל אינן כפשוטן .ר"ל שאין כוונתו
לומר ש"המקום הפנוי" "מונע" את חיבור האורות כמו בגשמיות ,שהינו כמעין "הפסק" שבין שתי אורות על מנת שלא
יתחברו להיות אחד ,וכן אינו נחשב כמקום פנוי ב"שטח" .אל הכל משל להורות שהאור הפנימי אינו באותו תוקף כמו
הסובב ,אלא יש עליו "כיסוי" שמצמצם ומסתיר אותו ,וכיסוי זו הינו "כח הצמצום" והגבול היוצר "הסתר וחושך",
הנקרא "מקום פנוי" ,כי בזה נעלם "עוצם אורו האינסופי" .ועל כן כיסוי זה הינו יוצר את ההפרש באיכות הארה ,שבין
אור הממלא למדרגת אור הסובב .ר"ל שבא רבינו האריז"ל ללמדנו שמה שנאמר שישנו "כיסוי" על האור הממלא ואינו
"מאיר את כל החלל" ,שאם היה עושה כך ) ,(øåàä úåëéàá ì"øאזי היה מאיר בכל תוקף אור הא"ס הבלתי גבולי ,עד
שלא היה נשאר בחלל שום מציאות של גבול והסתר ,ובכך אינה היתה קיימת בבריאה מציאות של הסתרה הנקראת
"מקום פנוי" ,והיה חוזר הכל להיות כדוגמת "האור הסובב" ,שבו רואים שאין כלל מציאות חוץ מהאין סוף ב"ה ,והכל
יחזור להיות בחינת בלי גבול .ועל כן מוכרח ש"הארת הקו" שהינה אור בלי גבול בתוך כללי הגבול ,באופן שגם אחרי
ההארה נשאר בחינת "הסתרה" הנקראת "מקום פנוי" ,ועל ידי זה ,גם אחרי ההארה של "הממלא" נשאר בחלל מעט
הסתרה על האור ,והממלא אינו מאיר כמו הסובב,
ובכך תבין מדוע דייקא "מקום החלל הפנוי" הינו "בקצה החלל" הסמוכים לאור המקיף שהינו האור הסובב .כי באמת
מדרגת "החושך" הינה קרוב יותר למדרגת האור הסובב ,כי החושך הינו עצמום סוג של התגלות אלוקית ,ואדרבא זוהי
התגלות יותר גבוהה מהאור .ולכן דע "אליבא דנפשך" ,שגם החושך הינה התגלות אלוקית הקרובה לאור הסובב ,ללמדך
שכל המציאות הינה אלוקות אף מקום "החושך" ו"ההסתרה".
נד .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -יש להבין שתי הבנות את צורת עמידת עולמות העיגולים אלו
בתוך אלו:
דרך א' הינו ללמוד את הדברים כפשוטן ,ר"ל שהכתר הינו העיגול הגדול מכל העיגולים ,והוא נאצל ראשונה ,ולאחר
מכל בחלל הפנוי שנשאר בתוך עיגול הכתר ,נכנס עיגול החכמה ,ואחר כך עיגול הבינה וכו' ,וכל עיגול הגבוה ביותר,
מלביש על העיגול הנמוך ביותר .ולכן זוהי ההבנה כפי פשטות לשון רבינו האריז"ל )óðò øùéå íéìåâéò øòù íééç õò
,('áשהעולמות הינה זה בתוך זה כ"גדלי בצלים" ,הנתונים זה בתוך זה.
דרך ב' הינה ביאור עמוק יותר ,והוא -שצריך להבין שככל שהדבר יותר רוחני ,כך הוא יותר דק ולא מורגש ,ולכן
הגבוה אינו תופס מקום ביחס לנמוכים ממנו ,ועם היותו קיים הוא אינו תופס מקום ,ולגביהם הוא כאילו אינו נמצא.
ובזה יובן איך עומדים העיגולים אחד בתוך השני ,עיגול הכתר הינו העיגול הרוחני והדק יותר מכל העיגולים ,והוא
ממלא את כל החלל כולו .ואז ,באותו המקום עצמו ,בתוך התפשטות עיגול הכתר -נאצל עיגול החכמה ,ואף שאור
הכתר כבר ממלא את כל החלל הפנוי ,עם כל זה לרוב דקותו ועדינות מציאותו" ,הוא לא מפריע" לאור החכמה להתפשט
