Page 145 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 145
ניב שפתים yקבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות קיז
ביתר הרחבה ,שם ס"ג הכולל דא"ק מתחיל להלביש לשם ע"ב הכולל מעיניים ולמטה .והע"ב דס"ג
דא"ק הינו מגולה מהעיניים דא"ק עד הטיבור דא"ק ,ומלביש לס"ג דע"ב דא"ק .והנה ,ע"ב דס"ג זה
הינו מתחלק לע"ב ס"ג מ"ה וב"ן דע"ב דס"ג ,והינם ארבע בחינות "ראיה שמיעה ריח ודיבור"קכט.
כי הע"ב דע"ב דס"ג מאיר דרך העיניים בסוד ראיה ,והס"ג דע"ב דס"ג מאיר דרך האזניםקל בסוד
שמיעהקלא ,והמ"ב דע"ב דס"ג מאיר דרך החוטם בסוד הריח ,והב"ן דע"ב דס"ג מאיר דרך הפה
z
הרי רבינו האריז"ל עצמו ,עשה בא"ק חשבון ,שאזן גמטריא נ"ח ועם ה' הרי ס"ג .וכן בפה וחוטם ,ואיך אמר המהר"א
אזולאי ,שאפילו שמות שמספרם עין הינם בא"ק?.
קכח .העמק דבר -אור האוזניים הינם תחילת השורשים של האצילות המושגים לנו לאפוקי "אורות השערות" שהינם
נעלמים מאיתנו .באורות האוזן מונח כל השורשים ,כלשון חז"ל )" :(á"ò ä"ô àî÷ àááחירשו נותן לו דמי כולו" .ר"ל
דבשמיעה מונחת כל כללות קומת האדם ,והוא המקשר בין "העבד" שהינם עולמות אח"פ ,לבין המלך שהינו האור
אין סוף.
כידוע שרק מאורות ס"ג ואילך אנו רשאין לדבר ,שכן אורות הע"ב שהינם למעלה מאורות הס"ג אינו אנו רשאין לדבר.
שכן ע"ב הינו גמטריא חסד ,וס"ג ישנו בו שייכות לעניין הגבורה כענין הכתוב )ֻ" :('ã â"ð íéìäúכּלּוֹ ָסג ַי ְחָדּו ֶנֱא ָלחוּ".
והנה עולם האצילות מיוסד על "מהלכי המשפט" מדה כנגד מדה ,דהאצילות הינם הנהגת עולמינו שכולו בהנהגת
מפשט מדה במדה שכר ועונש ,שזהו "מהלכי דין" ,כמ"ש בלשון חז"ל )úéùàøá úùøô åðãîìé ùøãî à"ç úåùøãî éúá
('à úåàוז"ל" :בראשית ברא אלהים כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו בראו במדת הדין שנאמר בראשית ברא אלהים
ולא עמד עד ששתף עמו מדת רחמים" ,דזהו עצם האופי של העולם ,ורק לצורך קיומו צירפו לו שותף את מדת הרחמים,
וע"כ שם ס"ג דא"ק מושג לנו כשורש עולם האצילות ,דהוא כבר תחילת "התפתחות" מהלכי הדין ,מה שאין כן שם
ע"ב ,דאף על גב שהינו "חסד מוחלט" ,אין אנו משיגים אותו כשורש העולם האצילות ,וממילא אין אנו רשאים לדבר
בו כלל ,דהגם ש"השערות" הינם נקבים דקים מאוד שעניינם צמצום והגבלה של השפעת החסד שבפנים ,בכל זאת
הינם למעלה ממושגי הדין הנתפס בעולם האצילות ,דכלפי האצילות הינם עדיין חסד מוחלט ,ולכן אינו אנו רשאים
להתעסק בענין "הבל" היוצא מן השערות.
קכט .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -כללות ס"ג דא"ק הינה הנבואה במדרגת "אספקלריה שאינה
מאירה" ,וזאת לאפוקי אורות היוצאים מהקרקפתא דא"ק שהינם בחינת "אספקלריא המאירה" בחינת "כתר דא"ק".
שכן כל הנביאים התנבאו במדרגה זו הנקראת "כה".
ודע שיש בס"ג דא"ק כמה דרגות של נבואה ,הינו נמשלים כמשל החושים שיש באדם ,וזאת כי מס"ג דא"ק יוצאים
שורש ד' החושים ראיה שמיעה ריח ודיבור .שכל הנ"ל הינם בחינות בנבואה בראי אספקלריא שאינה מאירה אותם
חוו הנביאים.
ולכן ס"ג דא"ק מתחלק לעסמ"ב פרטי .שכן הע"ב שבו ) (â"ñã á"òמתחלקים לד' מדרגות ).(øåáéãå çéø äòéîù äéàø
העיניים אשר אין אנו מדברים לרוב גובהם ומעלתם ,הטעמים העליונים אשר מתגלים באוזן ) ,(á"ò â"ñוכן הטעמים
תחתונים בפה ) ,(÷"àã â"ñã á"òã ï"áוחוץ מכך ישנה "הראיה הפנימית" שהינה בחינת "אספקלריא המאירה" ,אשר איננה
קשורה לחושי האדם ואין בה הרגשה ,שכן כאשר האדם מסתכל כל המציאות בראיה אלוקית ובא לידי ביטול ,אזי
"חושיו" אינם נרגשים במציאות ,משום שמבוטל כולו באלוקות ,ולכן תבין מדוע למה מנה רבינו האריז"ל את מדרגת
הע"ב דע"ב דע"ב במציאות הד' חושים הנ"ל.
קל .דעת רבותינו המפרשים -הסביר רבינו הבית לחם ) ,(øáëå ä"ãעם היות שאין ס"ג דע"ב מתחלק לעסמ"ב )àáéìà
,(åúèéùãבכל אופן מתחלק לאח"פ.
קלא .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -כללות ענין אור אוזן דא"ק הינו שורש לענין ההתבוננות באלוקות.
כי אוזן עניינה שמיעה ,ופנימיות השמיעה הינה ענין ההבנה.
ודע שדייקא בשמיעה יש את ענין היגיעה בהתבוננות ,כי הראיה הינה השגת האור בלבד ,ללא הבנה ,ולכן היגיעה
נצרכת כדי להבין את המראה שרואה ,והוא כנגד בחינת "ביטול היש" ,שהינו עבודת הבינה .וזאת השמיעה הגם שהינה
