Page 154 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 154
קבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות yניב שפתים קכו
כן מתחברים בחינת העשר ספירות דאור מקיף עם עשר ספירות דאור הפנימי ,מבטישתןקסקסא זה
בזה נולד כלי אחדקסב ,שהינו הראשון שבמציאותקסג להלביש את "אורות הפה דא"ק" קסד קסה.
z
לגלות מציאות הבורא יתברך בכל נקודה ,כך שאפילו שנמצא בנקודה התחתונה וההעלם הגדול ביותר ,שזוהי "נקודת
הבחירה" ,אזי מתגלה האור האלוקי לפי מדרגתו שהינה "סוד הידיעה והאמונה".
קס .דעת רבותינו המפרשים -הרב בית לחם יהודה זי"ע ) (øàùð ä"ã ä"ô íéãå÷òä øòùמסביר שישנם ו' תנאים\שלבים
להתהוות הכלים בעולים העקודים ואלו הן:
בטישת אור פנימי ואור מקיף ).(äðäå ä"ã à"ô íéãå÷ò ïééò
בחינת הכלי היה בכח ,וביציאה לחוץ "קנה" עוביות ).(øàáðå ä"ã íéãå÷òã á"ô ïééò
חזרת "האור הזך" ) (øàáðå ä"ã íéãå÷òã á"ô ïééòלמאציל ,והתרחקותו ג' ספירות שלימות ).(æ"ù â"ô ïåùù ïîù ïééò
ניצוצות ,מהכאת אור אחוריים ברשימו ).(úåìòá äðäå ä"ã íéãå÷òã ä"ô ïééò
עליית כל האורות למאציל ,ונשאר "אור הרשימו" בלי אור עליון.
נשאר "אור הכתר" במאציל ) ,(÷"àã äô ì"øוכשחזרו לא נכנסו האורות למקומם ,אלא שבכלי הכתר נכנס אור החכמה
).(øàáðå ä"ã á"ô
למרות הכל ,היה "הכלי הזך" עלול לחזור לבחינת אור ,לולי שהאור הפנימי יוצא ונכנס בבחינת "מטי ולא מטי".
והוסיף השמן ששון ) ,(ãåñ íäå ä"ãשיש עוד כמה בחינות לצורך עשיית הכלי.
ראשונה ,שלא ירד אור הכתר בכלי הכתר .שניה" ,ראיית העיניים" באורות העקודים דרך אור ישר ואור חוזר ,ובכך
נעשה ל' כלים ) (äéìãâ 'ø úèéù àáéìàע"י "הכאה ובטישה" ,שכן "הבטישה" הינה הרפ"ח.
קסא .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה"" -הביטוש" אינו בחינה של "מכות בעלמא" ,אלא דרך של זיווג וחיבור.
ר"ל שכל הבטישה בין האור הפנימי לבין האור המקיף יוצרת כביכול "קנאת סופרים" ,וזאת כי לכל אחד מהאורות
ישנו מעלה וגילוי שאין לשני ,ובכך גורם להם להשתוקק למעלת השני ,והינם "בוטשים" ו"מתחברים" ,ובזה מולידים
כלי שעל ידו יתקיימו ב' הגילויים ולא תהיה סתירה ביניהם ,אלא אדרבה כל אחד יגלה את השני ביתר שאת בחינת
"קנאת סופרים תרבה חכמה" .ודע כי יש חיבור וזיווג ע"י "רצון" ו"תענוג" ,וכן חיבור באופן הנעשה ע"י הכאה .ר"ל
כי כל זיווג ענינו חיבור בין המשפיע למקבל ,אלא שהחיבור יכול להיות בדרך של השתוקקות של אהבה ,או מתוך
השתוקקות של קנאה שהינה ענין ההכאה ,אבל בכל אופן נולד מכאן כלי ,המיישב את שניהם יחדיו.
משל לכך הינו ילד הלומד גמרא ומבין את הסוגיא ,שכן באותה העת גם המבוגר למד אותם וגם כן הבין ,ויובן שאין
הבנתם שווה כלל .שכן אם היו באותה מדרגה ,אזי היה ביניהם "בטישה" ,והמבוגר יאמר לקטן שהבנתו לא נקראת
הבנה .אבל כיון שהינם בשתי מדרגות ,ר"ל בב' סוגי "כלים" ,אזי הגדול מסכים לכך שביחס לקטן נקרא הבנה .ובזאת
אנו מבינים שע"י הבנה שיש שתי מדרגות של מציאות .ר"ל מציאות של אור המוגבל בתוך הכלי ,וישנה מציאות
עליונה יותר שמסביב לכלי ,ובזה מתיישב הכל ,ואז המציאות נעשית בהירה וברורה יותר.
קסב .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -אור פנימי הינו האור שנקלט ומתיישב בתוך הכלי ,לפי דרגתו וערכו.
ר"ל שהאור הפנימי פירושו ,שה' יתברך מתגלה באדם להדיא ,כי אור פנימי עניינו שהינו "מוחש" ונקלט בתוך האדם.
אולם אור המקיף הינו שה' יתברך מתגלה אבל בהעלמה ולא בגילוי ברור ,כי כל דבר שהינו מקיף ,עניינו שאין אתה
יכול להשיגו ממש ,אלא "מקיף ומסכך" מעליך.
והנה האור פנימי שהינו האור האלוקי שבו האדם ע"י יגיעה זכה לקנות ,הוא הנותן לאדם תענוג בעבודתו יתברך ,כיון
כל השגה עניינה תענוג וחיות מהרגשת האור .אולם אור מקיף שהינו אור שאינו מושג ,גורם לאדם "השתוקקות"
להתאמץ לפעול על מנת להשיג אור זה.
ולכן האדם שיש לו רק אור מקיף ולא אור פנימי ,אין זה טוב ,כי ע"י שרואה שאין לו שום שייכות עם האור ,הרי בא
לידי יאוש .ומאידך ,גם מיש לו רק אור פנימי גם אינו טוב ,כי הוא גורם לו להרגיש "שבע" ,ואין לו שאיפה והשתוקקות
לעלות עוד .ולכן רק ע"י שניהם יחד גומרים לאדם להתקדם בעבודתו יתברך באופן הנכון.
ובכך תבין מדוע היה מוכרחת "הבטישה" שבין האור המקיף לאור הפנימי ,כי ע"י הבטישה של שניהם ,ר"ל שכל
