Page 158 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 158
קבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות yניב שפתים קל
אמנם כל המדריגות שהינם לפני עולם העקודים ,אין להם שום גילוי אל התחתונים כלל ,כי אין
בהם "כלים" שהינם ביחס אל דרגת ההגבלה הצריכה כדי שיוכלו התחתונים להשיגם.
אחר "עולם העקודים" יצא "עולם הנקודים".
והנה העשרה אורות דעשר ספירות דעולם הניקודים ,נעשו להם "עשרה מיני כלים קטנים ונפרדים",
לכל אור פרטי כלי אחד פרטי ומיוחד להלבישו.
ולכן ההנהגה הנגלית דרכן הינה מפורטת ,שכל כלי אחד מהם מוציא לפועל ההנהגה המיוחדת
דאותה הספירה .ולכן התחתונים היו יכולים להשיג דרכם "עשרה מיני הנהגה" כל אחד בפני עצמו,
באופן מיוחד ומסוים .אחר עולם הניקודים נעשה "עולם הברודים" ,והוא הנקרא "עולם התיקון"-
עולם האצילות ,בו נעשו מ"עשר ספירות"" -חמשה פרצופים" הנקראים "אריך אנפין" "אבא"
"אימא" "זעיר אנפין" ו"נוקבא דזעיר אנפין".
ותבין שגילוי הפרצוף הינו קשר של עשר ספירות בקומה אחת שלימה ,שיש בו פרטי בחינות
רבות" -שערות" "קרקפתא" "מצח" "גרון" "ידים" "רגלים" וכו' ,בהיות כל אור מתלבש באבר
פרטי שבפרצוף כפי בחינתו והנהגתו ,ולכן כל אור נתגלה אל התחתונים ונתראה בגילוי שלם
מפורט ומבורר.
והרי הראת לדעתקעא ,ששלב אחרי שלב יצאו לפועל כוחות ההנהגה של הבורא יתברך ,מתכלית
ההעלם אל תכלית הגילוי ,כפי המצטרך להנהגת התחתונים שהינם פרטי הנהגות רבים ועצומים,
כפי פרטי וסוגי מעשיהם בדקדוק.
z
,(ìàøùéכי הינם המקבלים האמיתיים ,וממילא מה שבעולם העקודים ישנו כלי אחד ,הכוונה שמתגלה שם שכל נשמות
ישראל כולם בשורשם נשמה אחת.
ודע אליבא דנפשך ,שעניין "כלי אחד" הכוונה שישנם אנשים העסוקים בעבודתו יתברך ,וכאשר שואלים אותם מהי
עבודתך בעבודת ה' יתברך ,עונים שיש להם כמה וכמה עבודות ,ר"ל תורה תפילה התקרבות לצדיק יראה שמחה וכו'.
אך ישנם אנשים שאין להם הרבה עבודות ,אלא עבודה אחת והינה לחפש אלוקות .ר"ל חיפוש ובקשת הבורא יתברך,
שבכך תלוי וכלול הכול .כך בעולם העקודים שהינו שורש עולם האצילות ,שינו רק כלי אחד והוא אמונה.
קעא .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה"" -לבן" הינו סוד היחוד הגמור ,והוא מדרגת פנימיות א"ק ,ואילו עולם
העקודים הינם עבודה הפה דא"ק שעניינה הדיבור עם ה' יתברך בנוכח .למטה מזה באה "עבודת הניקודים" שהינה
סוד שבירה ,ו"ברודים" שהינה סוד התיקון ,שכן משניהם יוצא עולם האצילות ,שכל תכלית עניינו עבודת ה' יתברך
בפועל .ובאמת באצילות הכלים יותר חזקים מאשר בעקודים שהינו רק שורש הכלים ,כי סוף סוף הדיבור אינו מעשה
ממש ,ואילו "כלי האצילות" הינם גילויים ממש ,ומכוח מלכות דאצילות מתגלים בפועל.
וכן הדבקות הנעשית ע"י מעשה ,הינה יותר בחוזק מאשר דבקות ע"י הדיבור ,שכן אם ה' יתברך לא היה נותן לנו
מצוות מעשיות ,והיה לנו רק "דבקות הפה" ,אזי אף שגם אז היינו מגיעים לבחינת הדבקות ,עדיין לא היינו זוכים
לשלמות הדביקות .ר"ל כי שלמות הדביקות הינה רק ע"י מצוות מעשיות בפועל ממש ,שעל ידי כך אפשר "להוריד"
את האלוקות עד לעולם העשיה ,שהינו עולם המעשה ,שכן המעשה הינו העיקר .ואם ח"ו האדם אינו עושה מצוות
מעשיות ,אזי הינו רחוק לגמרי מה' יתברך ,שכן תכלית הבריאה הינה "שנתאוה ה' להיות לו דירה בתחתונים" .כי רצון
ה' יתברך שבני ישראל יקיימו את התרי"ג מצוות בפועל ממש ,ע"י רמ"ח אברים ,ועל ידי כן יהיו מרכבה לגלות את
"אור" רמ"ח אברים דמלכא.
ביתר עמקות ,עומק התכלית אינה להשאר במדרגת של נקודים ברודים ,ר"ל שתחילה יש להוריד "באור ישר" את האור
האלוקי ולהגיע לכדי עבודת ה' יתברך הלכה למעשה ,אולם המכוון הינו להגיע לבחינת )ֵ " :(á"é à"ì úéùàøáאת ָכּל
