Page 163 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 163
ניב שפתים yקבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות קלה
וכך היה בפנימיות הא"ק ,שעלו כל האורות שהיו מעיקרא מהטיבור שלו ולמטהקפו ,מעל הטיבור
והפרסאקפזקפח ,ובכך "שמשו" למיין נוקבין וגרמו הזיווג דע"ב דע"ב ודע"ב דס"ג דא"ק.
z
השפעה מלעילא לתתא .מדייק רבינו הרש"ש זי"ע בלשונו הטהורה שכל "הפרצופים שנתקנו הם המעלים את המ"ן".
ר"ל שהפרצוף התחתון הינו מעלה את המ"ן לצורך העולם שמעליו בסוד "במאי ברא קאתינא לגבך".
באופן כללי כל פעולה מתחלקת לג' חלקים :האחת סיבת הפעולה ,השניה עצם הפעולה ,השלישית תולדות הפעולה.
סיבת הפעולה מתחילתה "מבטת" לתולדות הפעולה .אם אין תולדות או שהתולדות אינם נראים כדבר חיובי ,הרי
שהסיבה איננה ,וממילא המדרגה האמצעית שהינה הפעולה ,אינה פועלת .ותבין שזהו סוד "סוף מעשה במחשבה
תחילה" .ר"ל שהמחשבה הינה סיבת הפעולה המביטה על התכלית שהינה התולדות של הפעולה ,וכאשר הבטה זו הינה
חיובית ורצונית בתולדה ,אזי נשלמה המדרגה האמצעית שהינה הפעולה עצמה .זהו נקרא "בירורי פרצוף העליון ההוא
שעליו" .ר"ל שעצם הבאתו ליד פעולה העושה תולדות ,זוהי גופא בירורו .ולפי הנ"ל נבין בס"ד יסוד העלאת המ"ן,
שכל פרצוף מעלה לפרצוף שע"ג פרצוף שעליו .כלומר שהמדרגה התחתונה מעלה מ"ן לפרצוף עליון יותר ,לצורך
המדרגה האמצעית.
בעומקן של דברים עפי' הנ"ל ,הפרצוף העליון הינה בחינת המחשבה המביטה אל סיבת הדבר האם לעשות את הדבר
אם לאו ,וכאשר "מביט" את התולדה ,זוהי גופא העלייה שבחינת "בן מעלה מ"ן לפרצוף שע"ג הפרצוף שמעליו .ר"ל
כאשר "הסיבה העליונה" "מבטת" על התכלית שהינה "העלאת המ"ן" ,והתכלית נרצית ומקובלת כלפי הסיבה ,אזי
המדרגה האמצעית פועלת את הדבר ויוצרת את התולדה .ולכך העלאת המ"ן הינה דייקא ע"י הפרצופים התחתונים
שכבר יצאו ותקנו ,דהיינו שהסיבה מביטה על התכלית הפעולה ,שמהותה הולדת הויה מתוקנת ,וא"כ ההויה המתוקנת
שהנה סיבת הפעולה ,היא הנקראת מ"ן .ולכן מדוע נאמר "לא תוהו בראה לשבת יצרה".
ובזה יובן בס"ד שהמצווה הראשונה בתורה הינה "פריה ורביה" ,שנאמר )ְ " :(ç"ë 'à úéùàøáפּרוּ וְּרבוּ וּ ִמ ְלאוּ ֶאת
ָה ָאֶרץ" .וידוע שהשורש כולל בתוכו את כל הענפים ,וממילא זוהי תכלית כל הבריאה כולה לפעול לצורך התכלית
שהינה לשם תולדה .ותבין מדוע על סוד העלאת המ"ן והורדת המ"ד מבוססת כל מציאות הבריאה כולה.
קפו .דעת רבותינו המפרשים -הקשו המפרשים הרי סוף סוף "חזר האור" ו"בקע" את הפרסא וירד למטה ,א"כ מדוע
עלו האורות לכתחילה?
תירץ רבינו האש"ל זי"ע ) ('â úåàבשם מהרח"ו זי"ע ,שעל ידי העלייה למעלה ,יצא "אור חדש" ממועט ,אף שהינו
משם ס"ג עצמו ,היו התחתונים ).(åìá÷ì íéìåëé àúúìå ÷"àå àøåáéèî ì"ø
וכן כתבו רבני המערב ) ,(äðäå ä"ãשכאשר א"ק סילק אורו מהטיבור ולמטה ,במקום "בפלג גוף התחתון" התרוקן
מאורו ,ואז יכלו התחתונים ) ,(íéãå÷éðä íìåò àø÷ðä àúúìå ÷"àã àøåáéèî ì"øלקבל "אור הניקודים".
קפז .העמק דבר -כל עולם תחתון ישנו שורש בעולם שלמעלה ממנו ) ,(ä"ô íéãå÷òä øòù ïééòוכל מה שתחתון נכלל
בעליון ממנו בכלל "מאתים מנה" .ולכן מקום שורש העליון להוציא חלק התחתון שבו הינו בחלק "הרגלים" בחינת
נה"י ,שאינו נצרך לעצם קומת האדם העליון לעצמו .שכן מערכת הגוף של האדם מסתיימת כביכול בסוף בטנו ומעיו
של האדם ,ותכלית הרגליים הינם להעביר את הגוף ממקום למקום ,שכן "היסוד" הינו המוליד ה"דור השני" ,ולכן תמיד
בקומת הנה"י תתפתח קומת התחתון .ובזה יובן משתנה"י דא"ק ולתתא נוצר עולם הניקודים ,ובכך הוצרכו האורות
לעלות למעלה מן הפרסא שמטיבור דא"ק ולמעלה.
ובכך להבין את הדבר לעומקו נסביר בס"ד מהו מקום הטיבור ,ומהו ענין הפרסא בהן האורות עלו למעלה ממקומם?
שורשו הפנימי של היסוד בגוף האדם מתחיל בטיבור" ,המושך" כל מה שבחלק הגוף שמן הטיבור ולמטה ,על מנת
"להוליד" את הדור השני .ומהאי טעמא רבינו הקדוש לא "הניח" את ידו מן הטיבור ולמטה ,דאף אל פי שמקום הטיבור
רחוק "ממקום ההרהור" ,אזי מכיון שתחילת ושורש הדברים מתחילים מן הטיבור ,רבי נזהר אפילו ממקום זה.
ענין "הפרסא" הינה שהדור השני הינו מחולק מן הדור הראשו ,והוא בדרגה ואיכות ואחרת ,ולכן ממקום ההולדה נחשב
דרגה אחת ,ונמצא דהקומה גופא נחלק לב' דרגות ,וחילוק זה נעשה ע"י קרום הנקרא "טרפשא דכבדא" הפרוס
באמצעות הגוף ומחלק בין ב' חלקי הגוף ,והוא הנקרא "פרסא" שהינו המסך המבדיל בין ב' דרגות כדוגמת הרקיע
