Page 195 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 195
ניב שפתים yקבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות קסז
"מעוררות" את הזיוג העליון -ע"ב ס"ג דא"קרנא .על ידי זיווג עליון זה" ,יוצא"רנב שם מ"ה שבפנימיות
z
בחינת נוק' אליו .ולהיות שהס"ג נעשה נוקבא אל המ"ה לכן קנה לו עתה שם אחר והוא שם ב"ן שהוא הוי"ה דההי"ן
כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה ,ואינו נקרא עתה בשם ס"ג אלא בשם ב"ן".
רנ .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -כותב רבינו האריז"ל ) (à"ô 'é øòù íééç õòוז"ל" :והנה בזווג זה צריך
שיתוקנו כל הי"ס מן הכתר ועד המלכות ,כי אפילו ג' הראשונות אינן מתוקנות ,ולכן בחינת העלאת המ"ן אלו היה עד
למעלה בע"ב ס"ג דא"ק וכו' ,וע"י הזווג הזה נתקן כל עולם האצילות כולו ,מעתיק יומין עד המלכות".
פשטות העניין ,השבירה הגמורה שהיתה בז"ת מורה על חסרון ופגם בג"ר ,וממילא הינם צריכים תיקון )íâù ì"ø
,(ä"îã ñ"éå ï"áã ñ"èä ìë íäî øñç øùà ï"áã úåéåëìîã ñ"èã úåøåà ÷ø íðéä ø"âäוממילא צריכים תיקון והשלמה של
אורות חדשים.
ביתר עמקות ,שאנו מתבוננים בסוגיית הערכין ,מה שכותב רבינו האריז"ל ש"הג"ר אינם נשברו ,אזי תלוי לפי ערך
ההסתכלות שלנו .כי בנקודת המבט שלנו השבירה הינה בז"ת שהינם המידות ,אולם בנקודת הג"ר בה אין לנו כמעט
תפיסה ומרחוק אנו יכולים להתבונן בהם ,אזי אין אנו רואים בהם "שבירה" אלא "פגם בלבד" .אבל באמת מצם עצמם
היה בה "שבירה ממש" ,כי שבירה פירושה "התנתקות" מיחודו של אור הא"ס ,ועשיית כלי למציאות עצמה .ולכן כל
מדרגה בערך העליונה ממנה נחשבת כחסרה ונצרכת להשלמה ).(éìëä êåúá øéàé øùà ä"î íù é"ò
ומשל לכך הינו ,שמה שנחשב אצל הצדיק כנפילה ממש ,אזי אצל האדם הפשוט נחשב כדבר קטן ,כל שאצל הצדיק
נקרא בערכו "נפילה" ואילו בערך הנמוך ממנו נקרא "פגם קטן" .ולכן הצדיק מוכרח לתיקון גמור ,כי מבחינתו ישנו
כאן שבירה וניתוק מאורו יתברך.
ובכך תבין את לשונו של רבינו האריז"ל ,המזוכר לעיל בריש דברינו שכל הבחינות הוצרכו תיקון ,כולל הג"ר.
רנא .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -עניין הזיווג הינו החיבור בין הדכר אשר הינו בעל "כח משפיע",
לבין הנוק' שיש לה "כח קיבול" ,שכן החיבור ביניהם הינם לעשותם לדבר אחד .דבר זה נעשה ע"י "התבטלות" הנוק'
אל הדכר .ר"ל שהמשפיע הינו בבחינת "אור" ,אמנם אינו יכול לגלותו בפועל ,אלא ע"י המקבל הנקרא בערכו נוק'.
ולכן מהות "זיווגם" הינה לגלות את האור "ולהולידו" כלפי התחתונים ,שכל אחד משלים את השני.
ובאמת בעומק העניין ,הינם דבר אחד ,אלא שנחלקו לשניים ,ר"ל למשפיע ולמקבל ,וזאת כדי שהמקבל יוכל לגלות
את האור למטה ,ועל כן תביא מדוע "האשה" נפרדת מהאיש ,וזאת על מנת שתהיה בחינת "עזר כנגדו" ,ותצליח לגלות
את אורו בפועל.
דוגמא לכך הינה רב ותלמיד .שהגם שהינם בחינת "זכר ונקבה" ,ר"ל משפיע ומקבל ,כי הרב הינו "מחדש חידושים"
ונעשה צינור להעבירו לתלמיד ,ואילו התלמיד ישנו את "כח הביאור וההפשטה" של דבר הרב .ובחיבורם יחד יקבל
התלמיד את האור מהרב ,ומגלהו בכלים שלו ,ועל ידי כך "מתגלות התורות של הרב ונתפסות בתלמידים .ולכן דע
שעומק החיבור הינו "ביטול התלמיד לרבו" ,כי רק ע"י כך נעשית התלמיד כלי לדברי רבו ,ויכול לגלות באופן נכון
את דברי הרב.
ויובן שע"ב דא"ק שהינו נקודת הזכר של הבריאה ,ר"ל הנקודה האלוקית המתגלית תוך החלל .אמנם אור זה הינו
נעלם ,שאי אפשר להבינו במושגים של הבריאה ) .(äæë äåáâ íå÷îá íéøáãî åðà ïéàù ì"æéøàä åðéáø ïåùìëולכן צריך
שהוא יצור "זיווג" עם הס"ג ,שהינו שורש כח הכלי והגבול שבבריאה .ואז נכנס האור ע"ב ומתלבש תוך הס"ג דא"ק
שהוא בחינת הנוק' שלו ,ובזה נהיה אור הזכר "מתורגם" ו"נתפס" במציאות שניתן להשיגו ,באופן שאור הס"ג דא"ק
הינו "הלבשה" והכלי של אור הע"ב ,כדוגמת הנוק' שהינה המגדירה את האור הנולד .ואז "הוולד" שהינו שם "מ"ה
החדש" ,מאיר בזוגתו שהינה שם ב"ן ,שהיא המקבל אורות ומוציאה אותו לפועל בנבראים.
רנב .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -והנה "עצם" אור שם מ"ה כבר היה קודם לכן ,שהרי נולד בזיווג שהיה
קודם צאת הניקודים ,ביחד עם אור הב"ן ) ,(äìá÷ä éùøôî áåø àáéìàאלא שעד עתה אינו התגלה.
והטעם לכך הינו ,שהנה מציאות העולמות הינו אור שם ב"ן ,המורה על "אור הכלים" ,שהרי עניין העולמות הינם
להיות כלים .אלא שאור הב"ן לבדו הינו בחינת הנוק' ,והיה בו יותר מידי ענין של "יש" ו"כלי" ,ולכן נצרך לתקנו ע"י
