Page 198 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 198
קבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות yניב שפתים קע
ספירה מעשר ספירות דב"ן שלא יצאו עד כה ,ואז מתחברות עשר ספירות דב"ן עם עשר ספירות
דמ"ה בשלימות בעולם האצילות ,ובכך נתקן עולם האצילות.
שם "מ"ה החדש" שהינו כנגד עולם התיקון ,הינו הנקרא "הדר"רסב ,דכתיברסגַ" :וִיּ ְמלֹ ַתּ ְח ָתּיו ֲהַדר
ְו ֵשׁם ִעירוֹ ָפּעוּ ְו ֵשׁם ִא ְשׁתּוֹ ְמ ֵהי ַט ְב ֵאל ַבּת ַמ ְטֵרד ַבּת ֵמי ָז ָהב".
ורמזה תורתנו הקדושה בשם מהיטבאלרסד ,לתיקון שבעת המלכים על ידי שם מ"הרסה .כי שם מ"ה
הינו המתקן כנזכר להדיא באותיות מ"ה דמהיטבאלרסו ,ואותיות יטבא"ל הן בגימטריא ב"ןרסז ,ללמדך
z
דרך העינים ולכן נשברו ,וע"כ התיקון מגיע ממקום גבוה יותר ,לתקן את "הקלקול" של הנקודות.
אולם ביתר הרחבה" ,אור המצח" הינם "מהלכים של הרצון הפשוט העליון" ,שלא כדרכי "שכר ועונש" הרגילים
התלויים במעשה בני האדם ,ויש עת רצון יוחד שמתגלים בו מהלים אלו ,כדוגמת מנחת שבת הנקרא זמן "רעוא דרעוין"
)עיין פירוש רבינו הגר"א זי"ע יהל אור שכתב שהמצח הינו "הכתר" של החושים ,וממילא יובן שבא להסביר את
"מהלכי רצונו יתברך" הפשוטים אשר לא "נגע" בהם מציאות השבירה(.
אולם אף על פי שמהלכי המצח הינם "רצון פשוט" שאינו תלוי במעשה בני האדם ,בכל זה אינם מתגלים מהלכים אלו
אלא ע"י "צלותא תתאי" )עיין ספרא דצניעותא ז' ע"ב( .ר"ל שישנו חיבור בין ב' הנהגות של ה' יתברך ,שמצד אחד
נמסר הכל לאדם שהינו "הנותן עוז לאלקים" ,ואם מתרפה תש כחו של מעלה ח"ו ,מאידך אין דבר אשר יוצא מרשותו
יתברך כלל ,והכל מסובב לכוון התכלית הנרצה ,בכך שהבריאה תגיע בסופו של דבר ל"גילוי כבוד שמים" ,שפנימיות
הדברים הכול רק ממנו יתברך בסוד "אין עוד מלבדו".
ודע שאופן אור שם מ"ה מן המצח אינו יוצא לא ב"הבל" ולא "הסתכלות" אלא "הארה בלבד" ,שכן רק בדמות "הארה"
המציאות מתקיימת תמיד )לאפוקי מעולם הניקודים שיצאו מן העינים כמעין "בקיעה מסוימת"( ,וממילא שם מ"ה הינו
המתקן עולם האצילות.
רסב .עיין עץ חיים )שער י' פ"ג(.
רסג .בראשית )ל"ו ל"ט(.
רסד .דעת רבותינו המפרשים -הרב בית לחם יהודה )עץ חיים שער י' פ"ג ד"ה לכן( מסביר שרבינו האריז"ל מפרש
את שם "מהיטבאל" בפירושים שונים :האחד ,ז' מלכים דמיתו ונתקנו כבחינת נוק' למ"ה החדש .השני ,ב"ן דמ"ה
שהינה עטרת היסוד .השלישי ,מ"ה החדש וב"ן הכללי ,שהינם גימטריא מ"ה ויטבאל.
רסה .העמק דבר -ביום ו' דמעשה בראשית בעת יצירת האדם החל "האיחוד" בכל הבריאה ,דלפני כן היתה הבריאה
בחינת "פיסקי פיסקי" ,ר"ל בעל חיים לחוד צומח לחוד וכו' ,שאין רואים בנתיים שום תכלית ,וכל א' עומד לעצמו.
וכשנברא האדם והוטל עליו לעבוד את ה' יתברך ולגלות כבודו ,החל לאחד את הבריאה כולה הפועלת בשיתוף מלא
להיות סיוע להאדם בעבודתו יתברך ,שכן לא רק יזכה האדם ליהנות מפרי מעשיו בעולם שכולו טוב ,אלא כל הבריאה
תתעלה לדרגה עליונה כמ"ש חז"ל )סנהדרין צ"ז( ,דאחרי ה"חד חרוב" ,יחדש הקב"ה את עולמו בפנים אחרות ומעולות
יותר .שורש כל ענין זה מונח במה שמלך "הדר" שהינו המלך השמיני כנגד שם מ"ה ,אשר תיקן את המלכים ו"צירף"
את כולם עמו ,כך כאשר נתקנו להיות ראויים לדרכי הנהגתו יתברך .ודע שלא זו בלבד שבעבודת האדם "מעלה" את
כל הנבראים למדרגה מעולה כמבואר לעיל ,אלא גם מה שנתקלקל ונחרב ,נתקן ע"י האדם בחינת )בראשית א' ל"א(:
"ַוַיְּרא ֱאלֹ ִהים ֶאת ָכּל ֲא ֶשׁר ָע ָשׂה ְו ִהֵנּה טוֹב ְמ ֹאד" .שכן אותיות "מאד" הינם אותיות "אדם" ,וכן "מאד" אחרי זה יצה"ר
הנקרא "מלך המות" ,ללמדך שבכח האדם להחיות את מה שמלאך המוות המית ,כדוגמת מלך הדר שהינו שם מ"ה
אשר החיה את המלכים שכבר מתו )עיין רבינו הגר"א זי"ע אדרת אליהו(.
רסו .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -שהאדם נכנס לעבודת ה' ,אזי בתחילת עבודה אינו מחפש "סעייתא
דשמיא" ,ואדרבה רוצה להרגיש את הישות של עצמו ,שהוא עובד את ה' יתברך מעצמו ,בסוד "אנא אמלוך" .ואז
משמים משליכים אותו ,ונופל חלילה בסוד השבירה ,כי ה' יתברך רוצה שידעו שהכול תלוי רק בסעייתא דשמייא.
