Page 198 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 198

‫קבלת רבינו האריז"ל‪ -‬דרכי ההשתלשלות ‪ y‬ניב שפתים‬  ‫קע‬

‫ספירה מעשר ספירות דב"ן שלא יצאו עד כה‪ ,‬ואז מתחברות עשר ספירות דב"ן עם עשר ספירות‬

                                    ‫דמ"ה בשלימות בעולם האצילות‪ ,‬ובכך נתקן עולם האצילות‪.‬‬

‫שם "מ"ה החדש" שהינו כנגד עולם התיקון‪ ,‬הינו הנקרא "הדר"רסב‪ ,‬דכתיברסג‪ַ" :‬וִיּ ְמלֹ ַתּ ְח ָתּיו ֲהַדר‬
                                    ‫ְו ֵשׁם ִעירוֹ ָפּעוּ ְו ֵשׁם ִא ְשׁתּוֹ ְמ ֵהי ַט ְב ֵאל ַבּת ַמ ְטֵרד ַבּת ֵמי ָז ָהב"‪.‬‬

‫ורמזה תורתנו הקדושה בשם מהיטבאלרסד‪ ,‬לתיקון שבעת המלכים על ידי שם מ"הרסה‪ .‬כי שם מ"ה‬
‫הינו המתקן כנזכר להדיא באותיות מ"ה דמהיטבאלרסו‪ ,‬ואותיות יטבא"ל הן בגימטריא ב"ןרסז‪ ,‬ללמדך‬

                                                  ‫‪z‬‬

                  ‫דרך העינים ולכן נשברו‪ ,‬וע"כ התיקון מגיע ממקום גבוה יותר‪ ,‬לתקן את "הקלקול" של הנקודות‪.‬‬
‫אולם ביתר הרחבה‪" ,‬אור המצח" הינם "מהלכים של הרצון הפשוט העליון"‪ ,‬שלא כדרכי "שכר ועונש" הרגילים‬
‫התלויים במעשה בני האדם‪ ,‬ויש עת רצון יוחד שמתגלים בו מהלים אלו‪ ,‬כדוגמת מנחת שבת הנקרא זמן "רעוא דרעוין"‬
‫)עיין פירוש רבינו הגר"א זי"ע יהל אור שכתב שהמצח הינו "הכתר" של החושים‪ ,‬וממילא יובן שבא להסביר את‬

                                           ‫"מהלכי רצונו יתברך" הפשוטים אשר לא "נגע" בהם מציאות השבירה(‪.‬‬
‫אולם אף על פי שמהלכי המצח הינם "רצון פשוט" שאינו תלוי במעשה בני האדם‪ ,‬בכל זה אינם מתגלים מהלכים אלו‬
‫אלא ע"י "צלותא תתאי" )עיין ספרא דצניעותא ז' ע"ב(‪ .‬ר"ל שישנו חיבור בין ב' הנהגות של ה' יתברך‪ ,‬שמצד אחד‬
‫נמסר הכל לאדם שהינו "הנותן עוז לאלקים"‪ ,‬ואם מתרפה תש כחו של מעלה ח"ו‪ ,‬מאידך אין דבר אשר יוצא מרשותו‬
‫יתברך כלל‪ ,‬והכל מסובב לכוון התכלית הנרצה‪ ,‬בכך שהבריאה תגיע בסופו של דבר ל"גילוי כבוד שמים"‪ ,‬שפנימיות‬

                                                            ‫הדברים הכול רק ממנו יתברך בסוד "אין עוד מלבדו"‪.‬‬
‫ודע שאופן אור שם מ"ה מן המצח אינו יוצא לא ב"הבל" ולא "הסתכלות" אלא "הארה בלבד"‪ ,‬שכן רק בדמות "הארה"‬
‫המציאות מתקיימת תמיד )לאפוקי מעולם הניקודים שיצאו מן העינים כמעין "בקיעה מסוימת"(‪ ,‬וממילא שם מ"ה הינו‬

                                                                                           ‫המתקן עולם האצילות‪.‬‬
                                                                                ‫רסב‪ .‬עיין עץ חיים )שער י' פ"ג(‪.‬‬

                                                                                         ‫רסג‪ .‬בראשית )ל"ו ל"ט(‪.‬‬
‫רסד‪ .‬דעת רבותינו המפרשים‪ -‬הרב בית לחם יהודה )עץ חיים שער י' פ"ג ד"ה לכן( מסביר שרבינו האריז"ל מפרש‬
‫את שם "מהיטבאל" בפירושים שונים‪ :‬האחד‪ ,‬ז' מלכים דמיתו ונתקנו כבחינת נוק' למ"ה החדש‪ .‬השני‪ ,‬ב"ן דמ"ה‬

                              ‫שהינה עטרת היסוד‪ .‬השלישי‪ ,‬מ"ה החדש וב"ן הכללי‪ ,‬שהינם גימטריא מ"ה ויטבאל‪.‬‬
‫רסה‪ .‬העמק דבר‪ -‬ביום ו' דמעשה בראשית בעת יצירת האדם החל "האיחוד" בכל הבריאה‪ ,‬דלפני כן היתה הבריאה‬
‫בחינת "פיסקי פיסקי"‪ ,‬ר"ל בעל חיים לחוד צומח לחוד וכו'‪ ,‬שאין רואים בנתיים שום תכלית‪ ,‬וכל א' עומד לעצמו‪.‬‬
‫וכשנברא האדם והוטל עליו לעבוד את ה' יתברך ולגלות כבודו‪ ,‬החל לאחד את הבריאה כולה הפועלת בשיתוף מלא‬
‫להיות סיוע להאדם בעבודתו יתברך‪ ,‬שכן לא רק יזכה האדם ליהנות מפרי מעשיו בעולם שכולו טוב‪ ,‬אלא כל הבריאה‬
‫תתעלה לדרגה עליונה כמ"ש חז"ל )סנהדרין צ"ז(‪ ,‬דאחרי ה"חד חרוב"‪ ,‬יחדש הקב"ה את עולמו בפנים אחרות ומעולות‬
‫יותר‪ .‬שורש כל ענין זה מונח במה שמלך "הדר" שהינו המלך השמיני כנגד שם מ"ה‪ ,‬אשר תיקן את המלכים ו"צירף"‬
‫את כולם עמו‪ ,‬כך כאשר נתקנו להיות ראויים לדרכי הנהגתו יתברך‪ .‬ודע שלא זו בלבד שבעבודת האדם "מעלה" את‬
‫כל הנבראים למדרגה מעולה כמבואר לעיל‪ ,‬אלא גם מה שנתקלקל ונחרב‪ ,‬נתקן ע"י האדם בחינת )בראשית א' ל"א(‪:‬‬
‫"ַוַיְּרא ֱאלֹ ִהים ֶאת ָכּל ֲא ֶשׁר ָע ָשׂה ְו ִהֵנּה טוֹב ְמ ֹאד"‪ .‬שכן אותיות "מאד" הינם אותיות "אדם"‪ ,‬וכן "מאד" אחרי זה יצה"ר‬
‫הנקרא "מלך המות"‪ ,‬ללמדך שבכח האדם להחיות את מה שמלאך המוות המית‪ ,‬כדוגמת מלך הדר שהינו שם מ"ה‬

                                          ‫אשר החיה את המלכים שכבר מתו )עיין רבינו הגר"א זי"ע אדרת אליהו(‪.‬‬
‫רסו‪ .‬בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה"‪ -‬שהאדם נכנס לעבודת ה'‪ ,‬אזי בתחילת עבודה אינו מחפש "סעייתא‬
‫דשמיא"‪ ,‬ואדרבה רוצה להרגיש את הישות של עצמו‪ ,‬שהוא עובד את ה' יתברך מעצמו‪ ,‬בסוד "אנא אמלוך"‪ .‬ואז‬
‫משמים משליכים אותו‪ ,‬ונופל חלילה בסוד השבירה‪ ,‬כי ה' יתברך רוצה שידעו שהכול תלוי רק בסעייתא דשמייא‪.‬‬
   193   194   195   196   197   198   199   200   201   202   203