Page 203 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 203

‫ניב שפתים ‪ y‬קבלת רבינו האריז"ל‪ -‬דרכי ההשתלשלות קעה‬

‫עתה קורא רבינו האריז"לרפ לדינים אשר היו בעת ההאצלה הראשונה בשם סיגים‪ ,‬ולתיקונם הינו‬
‫קורא בשם "בירור וצירוף"‪ .‬סיגים אלו היו מעורבים בקדושה‪ ,‬ועל כן "טעונים" ניקוי ובירור מכל‬

‫המעורב בהם‪ .‬תיקון הדינים נקרא בשמות נוספים – "ביסום" ו"מיתוק"‪ ,‬בכך פירש רבינו האריז"ל‬

‫את מאמר האדרא "ומתערבי באוירא דכיא ואתבסמו דא בדא כד אתחברו אבא ואמא"‪ .‬בכתביו‬
                      ‫רמז רבינו האריז"לרפא לעניין "המלך השמיני" המתקן את "מיתת המלכים"‪.‬‬

‫תחילה יצאו שבעת המלכים ומתו‪ ,‬ואחר יוצא המלך השמיני עם אשתורפברפג‪ .‬עתה מתחבר הזכר‬
‫עם הנקבה‪ ,‬והרחמים עם הדינים‪ .‬חיבור זה "מבסם" את הדינים ומחבר את החסדים עם הגבורות‪,‬‬

                                ‫וכך מתקן הוא את האצילות‪ ,‬כאן נוסד חיבור הזכר והנקבהרפד‪.‬‬

                                                  ‫‪z‬‬

‫רפ‪ .‬עיין שער ההקדמות )ס"ט ע"ב( וז"ל‪" :‬כבר ידעת‪ ,‬כי זו"ן וגם כל שאר העולמות כלם‪ ,‬הם מבחי' אותם הז' מלכים‬
‫שמתו ונתבטלו‪ ,‬לפי שהיו בהם קצת סיגים מעורבים כנודע‪ ,‬וצריך לנקות ולברר את כל הקדושה‪ ,‬ולהוציא ממנה הסיגים‬

                                                                                                   ‫שנתערבו בה"‪.‬‬
‫רפא‪ .‬עיין שער מאמרי רשב"י )פירוש האדרא רבא קדישא( וז"ל‪" :‬אז גם השבעה תחתונות הראשונות שהם המלכים‬
‫שבעה שמתו גם הם נתקנו ונתבסמו עמהם עם אותם השבעה תחתונות שבאו אחר התיקון‪ .‬ומהתחברות החסדים‬

                                                                   ‫והגבורות נעשה פרצוף ז"א וכן פרצוף נוקביה"‪.‬‬
‫רפב‪ .‬בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה"‪ -‬כותב רבינו האריז"ל )עץ חיים שער י' פ"ב( וז"ל‪ " :‬והנה כאשר יצא‬
‫זה האור החדש שם מ"ה דאלפין בירר מהנקודות דס"ג שבהם היתה השבירה מה שיוכל לברר מהם ונשתתפו ונתחברו‬

                                                        ‫עמו ואז נעשה המ"ה בחי' דכורא וס"ג נעשה בחי' נוקבא"‪.‬‬
‫ודע שזהו מ"כבשי דרחמנא"‪ ,‬שבתוך הניקודים ושרש אור הגבול שנשברו‪ ,‬יש כביכול חלק גבוה ומאיר יותר‪ ,‬שלא‬
‫"טעו" והלכו אחר נקודת "היש" בחינת "אנא אמלוך"‪ ,‬והכירו שהכל אור אלוקי‪ ,‬והם נתקנו להיות כלי האצילות‪,‬‬
‫שעניינם הינו שאינם מציאות לעצמם כלל‪ ,‬ואין בהם שום מדרגת יש‪ ,‬אלא הינם רק אופני התגלות אור הא"ס‪ .‬ואילו‬
‫"החלק הנמוך יותר" בניקודים‪ ,‬לא הכירו כראוי‪ ,‬ולכן יש בהם יותר עביות ויש‪ ,‬והם נשארו למטה‪ ,‬ומהם נעשו‬

                                                                                                    ‫עולמות בי"ע‪.‬‬
‫ודע "אליבא דנפשך" שכל העבודה הינה לגלות אלוקות ולהכיר את האמת האלוקית עד "שתבורר" כל המציאות‪,‬‬

     ‫וגם נקודת "היש" יהיה בחינת "כלי מזוכך"‪ ,‬אשר יוכל לגלות את האור הא"ס‪ ,‬בלי שום מציאות לעצמו‪.‬‬
‫וזה שנאמר ביום ההוא יהיה הויה אחד ושמו אחד‪ ,‬ר"ל גם אותיות ו"ק המצייגים את מציאות הישות והשבירה "יזדכו"‬
‫ויהפכו למדרגת המוחין שהינם גילוי האלוקות ללא כל ישות כלל‪ ,‬באופן שאין מסתירים את אורו יתברך כלל‪ ,‬אלא‬

                                                                                          ‫רק התגלות אורו יתברך‪.‬‬
‫רפג‪ .‬העמק דבר‪ -‬מסביר רבינו הגר"א )פירושו על שיר השירים( דמה שהמלך הח' נקרא בשם "הדר" הינו מפני היות‬
‫בו בחינת נוקבא בסוד הפסוק )תהלים קמ"ט ט'(‪ַ " :‬לֲעשׂוֹת ָבּ ֶהם ִמ ְשׁ ָפּט ָכּתוּב ָהָדר הוּא ְל ָכל ֲח ִסיָדיו ַה ְללוָּיהּ"‪ .‬ר"ל‬
‫שכאשר יש בזכר גם כן כח הנוקבא ומשתמש בו ל"העניש" בשביל כבוד שמים‪ ,‬הרי זה מעיד על שלימותו של הזכר‬
‫בהידור יתר‪ .‬אולם תכלית השלימות הינה כאשר "נקבה תסובב גבר"‪ ,‬ר"ל שכח הנוק' הינו הגובר‪ ,‬והינה "עטרת בעלה"‪.‬‬
‫רפד‪ .‬בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה"‪ -‬כיון שעיקר השבירה היתה בבחינת "אנא אמלוך" שהוא ענין ה"יש"‪,‬‬
‫לכן עיקר העבודה הינה "הביטול"‪ ,‬כי זהו סוד עולם התיקון‪ .‬וזה מה שה' יתברך רוצה‪ -‬שיהודי יעבוד אותו בכל כוחו‬

                     ‫לבו ולא מתוך נקודת הישות‪ ,‬אלא מתוך הכרה ואמונה באלוקות‪ ,‬לדעת שהכל רק ממנו יתברך‪.‬‬
‫ולכן דע אליבא דנפשך‪ ,‬שכאשר מתעורר "אור השבירה" שהינה מה שיש לאדם "התעוררות לפעול" למען ה' יתברך‪,‬‬
‫אזי מוכרח הוא לבחון עצמו האם עובד בנקודת הישות שלו‪ ,‬ר"ל לטובתו ולמענו‪ ,‬או למען ה' יתברך‪ ,‬דהיינו בצירוף‬
‫הרגשת הביטול שהינ בחינת שם מ"ה החדש‪ .‬כי אף שבודאי צריך שתהיה התעוררות ותשוקה לעבוד אותו יתברך‪ ,‬אבל‬
‫אם אדם נשאר רק בנקודה זו‪ ,‬אזי נעשה לבחינת בעל גאוה ח"ו שחושב עצמו למציאות‪ ,‬ובאופן כזה אזי עבודתו יתברך‬
‫מבחינת שבירה‪ .‬ולכן הסדר הינו שבכל מדרגה ומדרגה שבה האדם נכנס‪ ,‬עליו להקדים תחילה את תחושת הביטול‪,‬‬
   198   199   200   201   202   203   204   205   206   207   208