Page 203 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 203
ניב שפתים yקבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות קעה
עתה קורא רבינו האריז"לרפ לדינים אשר היו בעת ההאצלה הראשונה בשם סיגים ,ולתיקונם הינו
קורא בשם "בירור וצירוף" .סיגים אלו היו מעורבים בקדושה ,ועל כן "טעונים" ניקוי ובירור מכל
המעורב בהם .תיקון הדינים נקרא בשמות נוספים – "ביסום" ו"מיתוק" ,בכך פירש רבינו האריז"ל
את מאמר האדרא "ומתערבי באוירא דכיא ואתבסמו דא בדא כד אתחברו אבא ואמא" .בכתביו
רמז רבינו האריז"לרפא לעניין "המלך השמיני" המתקן את "מיתת המלכים".
תחילה יצאו שבעת המלכים ומתו ,ואחר יוצא המלך השמיני עם אשתורפברפג .עתה מתחבר הזכר
עם הנקבה ,והרחמים עם הדינים .חיבור זה "מבסם" את הדינים ומחבר את החסדים עם הגבורות,
וכך מתקן הוא את האצילות ,כאן נוסד חיבור הזכר והנקבהרפד.
z
רפ .עיין שער ההקדמות )ס"ט ע"ב( וז"ל" :כבר ידעת ,כי זו"ן וגם כל שאר העולמות כלם ,הם מבחי' אותם הז' מלכים
שמתו ונתבטלו ,לפי שהיו בהם קצת סיגים מעורבים כנודע ,וצריך לנקות ולברר את כל הקדושה ,ולהוציא ממנה הסיגים
שנתערבו בה".
רפא .עיין שער מאמרי רשב"י )פירוש האדרא רבא קדישא( וז"ל" :אז גם השבעה תחתונות הראשונות שהם המלכים
שבעה שמתו גם הם נתקנו ונתבסמו עמהם עם אותם השבעה תחתונות שבאו אחר התיקון .ומהתחברות החסדים
והגבורות נעשה פרצוף ז"א וכן פרצוף נוקביה".
רפב .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -כותב רבינו האריז"ל )עץ חיים שער י' פ"ב( וז"ל " :והנה כאשר יצא
זה האור החדש שם מ"ה דאלפין בירר מהנקודות דס"ג שבהם היתה השבירה מה שיוכל לברר מהם ונשתתפו ונתחברו
עמו ואז נעשה המ"ה בחי' דכורא וס"ג נעשה בחי' נוקבא".
ודע שזהו מ"כבשי דרחמנא" ,שבתוך הניקודים ושרש אור הגבול שנשברו ,יש כביכול חלק גבוה ומאיר יותר ,שלא
"טעו" והלכו אחר נקודת "היש" בחינת "אנא אמלוך" ,והכירו שהכל אור אלוקי ,והם נתקנו להיות כלי האצילות,
שעניינם הינו שאינם מציאות לעצמם כלל ,ואין בהם שום מדרגת יש ,אלא הינם רק אופני התגלות אור הא"ס .ואילו
"החלק הנמוך יותר" בניקודים ,לא הכירו כראוי ,ולכן יש בהם יותר עביות ויש ,והם נשארו למטה ,ומהם נעשו
עולמות בי"ע.
ודע "אליבא דנפשך" שכל העבודה הינה לגלות אלוקות ולהכיר את האמת האלוקית עד "שתבורר" כל המציאות,
וגם נקודת "היש" יהיה בחינת "כלי מזוכך" ,אשר יוכל לגלות את האור הא"ס ,בלי שום מציאות לעצמו.
וזה שנאמר ביום ההוא יהיה הויה אחד ושמו אחד ,ר"ל גם אותיות ו"ק המצייגים את מציאות הישות והשבירה "יזדכו"
ויהפכו למדרגת המוחין שהינם גילוי האלוקות ללא כל ישות כלל ,באופן שאין מסתירים את אורו יתברך כלל ,אלא
רק התגלות אורו יתברך.
רפג .העמק דבר -מסביר רבינו הגר"א )פירושו על שיר השירים( דמה שהמלך הח' נקרא בשם "הדר" הינו מפני היות
בו בחינת נוקבא בסוד הפסוק )תהלים קמ"ט ט'(ַ " :לֲעשׂוֹת ָבּ ֶהם ִמ ְשׁ ָפּט ָכּתוּב ָהָדר הוּא ְל ָכל ֲח ִסיָדיו ַה ְללוָּיהּ" .ר"ל
שכאשר יש בזכר גם כן כח הנוקבא ומשתמש בו ל"העניש" בשביל כבוד שמים ,הרי זה מעיד על שלימותו של הזכר
בהידור יתר .אולם תכלית השלימות הינה כאשר "נקבה תסובב גבר" ,ר"ל שכח הנוק' הינו הגובר ,והינה "עטרת בעלה".
רפד .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -כיון שעיקר השבירה היתה בבחינת "אנא אמלוך" שהוא ענין ה"יש",
לכן עיקר העבודה הינה "הביטול" ,כי זהו סוד עולם התיקון .וזה מה שה' יתברך רוצה -שיהודי יעבוד אותו בכל כוחו
לבו ולא מתוך נקודת הישות ,אלא מתוך הכרה ואמונה באלוקות ,לדעת שהכל רק ממנו יתברך.
ולכן דע אליבא דנפשך ,שכאשר מתעורר "אור השבירה" שהינה מה שיש לאדם "התעוררות לפעול" למען ה' יתברך,
אזי מוכרח הוא לבחון עצמו האם עובד בנקודת הישות שלו ,ר"ל לטובתו ולמענו ,או למען ה' יתברך ,דהיינו בצירוף
הרגשת הביטול שהינ בחינת שם מ"ה החדש .כי אף שבודאי צריך שתהיה התעוררות ותשוקה לעבוד אותו יתברך ,אבל
אם אדם נשאר רק בנקודה זו ,אזי נעשה לבחינת בעל גאוה ח"ו שחושב עצמו למציאות ,ובאופן כזה אזי עבודתו יתברך
מבחינת שבירה .ולכן הסדר הינו שבכל מדרגה ומדרגה שבה האדם נכנס ,עליו להקדים תחילה את תחושת הביטול,
