Page 199 - 9322
P. 199
המורדת — אל החופש בברלין |199
מאוד ,השפה העליונה בולטת במקצת מעל התחתונה ,דבר ששיווה לו
הבעה תמידית של מבוכה יהירה.
"הדור שלי היה שונה .בתקופה ההיא כולם מרדו בהורים שלהם,
במה שהם עשו .לא רצינו להידמות להם בכלל .גם לא עזר שההורים
שלי התנהגו כלפיי באכזריות .אמא שלי היתה דוחפת לי את האצבעות
לשקעי חשמל כדרך להכניס בי משמעת .ניסיתי להאשים אותה בזה
אחרי שבגרתי ,והיא לא היתה מוכנה אפילו לדבר איתי על זה .היה
ברור שהיא יודעת שזה חולני".
נזכרתי שראיתי את כל התמונות ההן של היטלר מפזז עם ילדים,
קראתי איך הנאצים היו הולכים הביתה ומחבקים את נשותיהם .אף
פעם לא עלה על דעתי ,שחלקם היו עשויים לנהוג בילדיהם באותה
האכזריות שבה נהגו בעבודתם.
מרקוס ערך לי סיור קצר בפרנקפורט .שאלתי אותו אם מישהו מאחיו
יצא אנטישמי ,בתהייה אם יש משהו גנטי בדפוסים האלה ,כפי שטענה
אדה ,שהם מדלגים על פני דור וצצים מחדש מחוץ להקשר.
"אחי הקטן עבר איזה שלב בגיל הנעורים ,אבל נראה לי שהוא
פחות או יותר יצא ממנו".
"מה זאת אומרת 'פחות או יותר'?"
"ככה אנשים מורדים פה .זה אסור בחוק ,ונחשב לא תקין פוליטית,
אז ברור שזה מה שצעירים בוחרים כדרך להראות שהם הולכים נגד
הזרם .זה עושה אותם ק ּולים .אבל זה מופשט מבחינתם; זה לא שהם
באמת מכירים יהודים .אחי לא אנטישמי; הוא רק מספר איזו בדיחה
פוגענית פה ושם".
"אני הייתי קוראת לזה אנטישמי ,מרקוס".
"אם ככה ,כל צעיר בגרמניה אנטישמי ,כי זה מה שהם עושים
עכשיו ,כדי להיות ק ּולים .מפריחים הצהרות לא תקינות פוליטית כדי
להראות שהם לא שמים זין ,ומאחר שיהודים הם נושא כאוב פה ,הם
אוהבים לחטט בפצע הזה".
"אחיך היה מתנגד לזה שאתה איתי?"
"לא נראה לי ",אמר מרקוס" .אבל זה לא היה משנה בכל מקרה".
