Page 202 - 9322
P. 202

‫‪ 202‬דבורה פלדמן|‬

   ‫המת מלבלב בערוגות האיפוק‪,Der springt noch auf .‬‬
       ‫נשמע קול מעליי‪ .‬עיסת רפש מהולה בדם נחתה על אוזני‪.‬‬

   ‫— " ֶסנטקיראיס ַּבדיה"‪ 31 ,‬באוקטובר ‪*1944‬‬

‫השתנקתי בקול שפרץ מגרוני פתאום‪ .‬הייתי מוכרחה להתיישב‪,‬‬
‫והטישו הבודד שהיה לי לא הספיק לניגוב המסקרה והנזלת שנמרחו‬
‫על פניי‪ .‬כל כך עזות וחיות היו המילים האלה‪ ,‬שהרגשתי כאילו אני‬

            ‫שוכבת שם ממש לצדו בשעה שמת‪ ,‬וזה היה בלתי נסבל‪.‬‬
‫‪ .Der springt noch auf‬בנקודה הזאת הגרמנית שלי היתה טובה‬
‫מספיק להבין את המשפט הפשוט הזה‪" ,‬הוא עדיין קם על רגליו"‪,‬‬
‫ולזהותו מ"קדיש לילד שלא נולד" של אימרה קרטס‪" :‬אני בכל זאת‬
‫קמתי על רגליי בקפיצה תוך צעידה‪ ,‬בבחינת ‪.Ich sprang doch auf‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬אני עדיין כאן‪ ,‬אף שאינני יודע לשם מה? ובדומה לבואי‬

  ‫לעולם‪ ,‬אני שותף לדבר־העבירה של הישרדותי בתוך העולם —"**‬
‫זיהיתי במילותיו של קרטס את אי־היכולת המ ּורשת שלי עצמי‪,‬‬
‫ליישב בין קיומי לבין מחיקתם של אחרים רבים כל כך‪ .‬זאת היתה‬
‫האזהרה הישנה מילדותי‪ ,‬זאת ששאלה‪ :‬האם שילמתי את חוב‬

                                 ‫ההישרדות של סבתי שהועבר אליי?‬
‫שאר המבקרים עקפו אותי בזהירות‪ ,‬אבל הייתי עיוורת ולא היה‬
‫אכפת לי‪ .‬ישבתי מול השיר עד שחזי הפסיק לכאוב כל כך‪ .‬נזכרתי‬
‫בזעם וביגון העזים שחוויתי בפעם הראשונה שראיתי את התמונות‬
‫האלה במוזיאון לזכר השואה בארצות הברית‪ ,‬בהיותי נערה‪ .‬הם היו‬
‫טריים באותה המידה‪ .‬האם התחושה הזאת תתפוגג או תיחלש אי־‬

                                                               ‫פעם?‬

‫בחדר אחר הוקראו שמות הקורבנות בלוויית תיאורים כיצד חיו ומתו‪.‬‬

‫	* המובאה משירו של רדנוטי מיקלוש‪ ,‬בתרגום יעקב ברזילי‪ .‬מתוך‪ :‬צבי ארז‪ ,‬יהודים‬
‫תמורת נחושת‪ :‬פלוגות עבודה יהודיות־הונגריות ב־‪ .Bor‬מרכז המידע אודות‬

                       ‫השואה‪ ,‬יד ושם ביה"ס המרכזי להוראות השואה‪ .‬עמ' ‪.24‬‬
‫* 	* המובאה מתוך אימרה קרטס‪ ,‬קדיש לילד שלא נולד‪ ,‬בתרגום איתמר יעוז־קסט‪.‬‬

                                               ‫תל אביב‪ :‬המעורר‪ ,2002 ,‬עמ' ‪.28‬‬
   197   198   199   200   201   202   203   204   205   206   207