Page 205 - 9322
P. 205
המורדת — אל החופש בברלין |205
שלה מאוד רחבת אופקים — אבל שהדבר האחד שהיא בחיים לא תוכל
לעשות זה להביא גרמנייה הביתה .זה מין קו כזה שאנחנו יודעים
שאסור לנו לחצות".
תהיתי אם תוך כדי חציית כל קו ששורטט בפניי אי־פעם ,כשלתי
בשרטוט קווים משלי.
למחרת נרשמתי לסיור בזקסנהאוזן ,מחנה הריכוז לדוגמה ממש
מחוץ לברלין .בנסיעה לשם הכרתי זוג יהודי מפארק סל ֹו ּפ בברוקלין.
האישה היתה בתם של ניצולים אוקראינים .היא סיפרה לי כיצד היא
ואמה חזרו אל הכפר הקטן שלהם באוקראינה והוברחו משם בידי
אספסוף שיכור וכועס.
"איך יכולתן לתת להם לעשות לכן את זה ,בימינו אלה? איך
יכולתן לשאת את העובדה ,שנתתן להם לצאת מזה בלי עונש?"
שאלתי.
"מה היה אפשר לעשות? זאת אוקראינה".
"אני הייתי עושה משהו .לא הייתי נותנת להם להתנהג אליי ככה.
העולם כבר לא כזה .הם לא יכולים לעשות לנו את זה".
היא השתתקה והרכינה את ראשה אל חיקה.
"את חושבת שיש איזשהו מקום בעולם שאנחנו יכולים ללכת
אליו ולא לחוות אנטישמיות?" תהיתי בקול .סיפרתי לה על הכרטיסן
שטרק לי את הדלת בפרצוף ברוזנהיים.
"את צריכה להיזהר כשאת מדברת על דברים כאלה ליד הגרמנים",
היא לחשה והחוותה בראשה על שאר הנוסעים" .הם מאוד רגישים
בנושאים האלה".
"הם בהחלט צריכים להיות ,לכל הרוחות".
"את אורחת במדינה שלהם ",היא אמרה" .את לא יכולה להסתובב
ולדבר ככה".
"כמו שסבתא שלי היתה אורחת במחנות הריכוז שלהם?"
"למה את פה?" היא שאלה.
"אני מנסה להתמודד עם החלק הזה בזהות שלי ,לשים אותו
מאחוריי".
