Page 209 - 9322
P. 209
המורדת — אל החופש בברלין |209
לחזור לחיים שמחכים לי באמריקה ,עם האנרגיה ההפוכה של להמתין
לראות.
אבל תחילה טסנו יצחק ואני לקליפורניה ,לבלות את שארית
חופשת הקיץ שלנו במזג אוויר נעים יותר ,ולחגוג את יום ההולדת
המשותף שלי ושל ג'סטין .עמדתי להיות בת עשרים ושבע .העברתי
את היום בפחד וחרדה .עשרים ושבע! עברו חמש שנים מאז
עזבתי ,מאז יום ההולדת הראשון שבו פתחתי בטקס המדידה של
ההתקדמות שלי .הכרתי בעובדה ששנות המעבר תהיינה קשות.
הרשיתי לעצמי כמה טעויות אומללות; לא הייתי נאיבית בציפיות
שלי .ומדי שנה ביום הולדתי מצאתי את עצמי אומדת את כברת
הדרך שעשיתי ,פנימית וחיצונית ,מאז יום ההולדת האחרון .שעה
שעולמי החיצוני התעצב להפליא משנה לשנה ,קוננתי על העצמי
הפנימי שלי שפיגר מאוד בהדבקת הפער והוסיף להרגיש עקור
ומשולל זהות אישית.
הייתי בת עשרים ושבע .רק שנים ספורות קודם לכן פגשתי
לראשונה את ג'סטין והירהרתי בעתיד הרחוק; עכשיו כוננתי את
החיים שחשבתי שיביאו לי ביטחון ושלוות נפש .אבל אילו היה
משהו שנאלצתי להתמודד איתו ביום ההולדת הנוכחי כדי להמשיך
הלאה ,הרי הוא זה :לא היה שום דבר חיצוני שיכולתי להצביע עליו,
שיביא אי־פעם את תקופת המעבר הזאת אל סופה וישגר אותי לתוך
העתיד ,שהקרבתי הכול כדי להגיע אליו .מה שהיה צריך להתרחש
ביום ההולדת הזה הוא קץ טק ֵסי האומדן ,ההלקאה העצמית ,קיצוב
הזמן שבמסגרתו מוטל עליי להשיג את הבלתי אפשרי .צדקתי ,אז,
כשחשבתי שעליי לבנות בית ,אבל מצאתי את המקום הלא נכון לבנות
אותו :מחוצה לי.
ידעתי אז שלא אמשיך למפות את המסלול .אין זה מרוץ או
תחרות .יהיה עליי ללמוד לחיות בשלום עם קצת אי־ודאות בחיי ,עם
כמה שוליים מטושטשים סביב האישיות שלי.
ג'סטין ,יצחק ואני הדרמנו אל תוך המרחבים הפתוחים של חצי־
האי בדרך לסנטה קרוז לקחת את יצחק לחוף הים .בדרך לשם עצרנו
