Page 211 - 9322
P. 211
המורדת — אל החופש בברלין |211
בתום חופשת חג העבודה ,וגרסנו עלים בכפות רגלינו שעה שסיירנו
בעיירות ניו אינגלנד ציוריות.
יום אחד הסעתי אותם למנהטן רק כדי להראות לאמו של מרקוס
את העיר .זה היה ביקורה הראשון בארצות הברית ,והפעם הראשונה
שבה יצאה לנסיעה ללא בעלה.
טיילנו בסנטרל פארק ,אכלנו גלידה בצילו של בניין "פלאטירון",
וברגע האחרון ממש חמקנו מהתנגשות עם נהג משאית באיסט וילג'.
חצינו את גשם ויליאמסבורג ,והצעתי לערוך להם סיור במכונית
בקהילה הקודמת שלי .היה חג סוכות ,אז הרחובות היו אמורים להיות
מתים ,אבל החסידים יתהלכו בחוצות בבגדי מלכותם .הצבעתי על
הסוכות הקטנות בחצרות הבתים ,על המרפסות ויציאות החירום; החג
מבוסס על חגיגת האסיף המקראית העתיקה ,כשאנשים ישנו בסוכות
ארעיות בשדות כדי לשמור על היבולים.
אדה ישבה מרותקת אל חלונה .עברתי על פני בית הקומתיים
שגדלתי בו .הוא נראה שקט ונטול רבב ,הווילונות משוכים בלי
להותיר סדק ,דלתות המתכת הכבדות אדישות .בבית הבא ישבה
אישה זקנה בצילו של פתח ביתה ולטשה בי עיניים בשעה שעברתי.
הרכנתי את ראשי כדי שלא תוכל לזהות אותי .ברמזור האדום נעצרנו,
ומעבר לרחוב התקהלה על המדרכה משפחה חסידית ,ילדות קטנות
הומות לאחייניהן ואחייניותיהן הישובים בעגלות ,זוג צעיר עומד
מבויש כשהמטר ההכרחי מפריד ביניהם.
"אני לא מסוגל לדמיין אותך כאן ",אמר מרקוס" .אני מסתכל
עלייך ומסתכל עליהם ,ואני פשוט לא מסוגל לחבר ביניכם".
חשבתי ,בשלב הזה גם אני לא .זה לא מעורר בי תחושה של העבר
שלי ,לא כשאני מסתכלת עליו מקרוב .החיים שלי שונים עכשיו מכדי
להכיל את הסיפור ההוא .אבל אם זה לא העבר שלי ,מה כן?
נסעתי בשדירת ֶקנט וחנינו על קו המים .ירדנו לעבר החוף הקטן,
שאפשר לראות ממנו את כל קו הרקיע של מנהטן.
עמדנו להצטלם על הרקע המרהיב והמתנוצץ .אדה החזיקה
במגושם את המצלמה הגדולה בניסיון להבין איך לתפעל אותה ,ואני
הקפאתי את חיוכי בציפייה סבלנית .אבל עד שההבזק האיר לבסוף,
