Page 215 - 9322
P. 215
המורדת — אל החופש בברלין |215
הוא אמר בגרמנית מדוברת וטפח בכף היד על גג המכונית לא ֹות
שאנו יכולים לנסוע .חלפנו לאיטנו ליד המשפחה בצד הכביש ,ואני
הסתובבתי להביט בה שעה שמרקוס האיץ ,מתק ָשה להאמין שבגלל
צבע עורי איני נחשבת חשודה עוד באזור האקלים הזה; שהזמנים
השתנו ,והמקל עבר לשעירים־לעזאזל אחרים.
בפריז לקחתי את מרקוס לגלריה של ריצ'רד להראות לו את היצירה
שדיברתי עליה ולהכיר לו את בעל המקום ,יאן ,שנעשה בינתיים לחברי
הטוב ,ואת המבקרים הקבועים בה ,כמו ברונו הבנקאי ופרנסואה יורש
מפעלי התעשייה ,שחברתם הרעשנית והייחודית היתה מבדרת מאוד
בעיניי .לא היה לי ברור לגמרי במי אני משוויצה בפני מי; במרקוס,
חברי האניגמטי ויפה־התואר בפני המיליה האומנותי האקסצנטרי הזה,
או בחבריי הצרפתים הקפריזיים־להפליא בפני מושא אהבתי הגרמני־
מאוד .יאן הזמין אותנו לארוחת ערב ,ואף על פי שהשיחה זרמה ,היה
נדמה שהיא זורמת מסביב למרקוס; הוא היה אי של שקט בתוך המזג
הטוב והשיחות החופפות ,חתך את הסטייק בתנועות קצובות ,אותו
גיחוך תמידי משתובב בזוויות פיו ,שעכשיו ראיתי בו הסגרת חולשה
במקום קסם .אחרי הארוחה יאן לקח אותי הצדה.
"דבורה ",הוא אמר" .למה את עם הבחור הזה? הוא לא דומה לך
בכלל! הוא לא מדבר!"
לפני שהספקתי למחות או לגונן על מרקוס ,הוא מיהר להוסיף:
"שלא תביני אותי לא נכון ,אין לי שום דבר נגדו ,אבל את יודעת ,הוא
כל כך גרמני .תסתכלי עליו — כולו פינות וזוויות ".זה לא היה יאן,
שהצרפתי ּות והאפליה פשוט מגיחות ממנו באופן מסורתי; למעשה,
יאן דיבר גרמנית כמעט שוטפת ואהב מאוד את הארץ ואנשיה .לכן
הקשבתי לו כשהמשיך" ,את בטוחה שאת מעוניינת באדם הזה,
דבורה? או שאת מעוניינת רק ב ָמקום שהוא בא ממנו?"
השאלה הזאת נצרבה בראשי ,כי זה זמן מה שידעתי שזה נכון,
אולי מהרגע הראשון ממש ,שהאיש הזה שימש עבורי דלת ,דלת אל
עולם שלא ידעתי איך להיכנס אליו; קיוויתי למצוא בו את המדריך
שיוכל לשאת אותי מעבר למפתן ללא פגע.
*
