Page 212 - 9322
P. 212
212דבורה פלדמן|
מרקוס רכן אליי פתאום ונישק אותי על פי .מאוחר יותר ,בזמן שאכלנו
ארוחת ערב של מאכלי־ים בגן בירה בחוץ ,התבוננתי בתצלום על מסך
המצלמה הקטן וחשבתי שזה מוזר ,ש ַה ְּפליאה ואי־הנוחות שחשתי
באותו הרגע אינן ניכרות בתמונה כלל וכלל.
בלילה התגלגלנו אל אמצע המיטה ,נאחזים זה בזה כאילו אנו
פוחדים ליפול .הוא ,שמעולם לא היה מסוגל לישון באותה המיטה עם
מישהו אחר ,ואני ,ששכבתי ערה באותם הלילות שביליתי עם אריק,
כשמשקל זרועו מכביד על חזי.
"זה מטורף כמה אנחנו מתאימים יחד ",הוא לחש .ובאמת ,הרגשתי
כמו מפתח מוזר שסוף כל סוף מצא את המנעול הנכון.
בשבת לקחתי אותם לשוק האיכרים המקומי.
"איך זה יכול להיות?" הוא אמר בשעה שעברנו על פני הנופים
המופלאים שכבר התרגלתי אליהם" .זה בדיוק כמו בגלויות! אפילו
לא צריך לעשות לתמונות פוטושופ".
אמו היתה עולצת בעליל כשהגענו לשוק .תזמורת ְּבל ּוגראס ניגנה
תחת סככה ,וקונים הסתובבו בשמש הסתווית" .בדיוק כמו בסרטים",
היא לחשה מוקסמת.
נתקלנו בכמה אנשים שהכרתי מסביבות העיירה ,ועשיתי היכרות
ביניהם .היו בהם חבריי דן וד ּבי ,עורכי דין יהודים ,ואניטה והארווי,
עוד עורכי דין יהודים מניו יורק .כשחזרנו למכונית עמוסי עגבניות
טריות וגבינה וריבה ,פניה של אדה החווירו פתאום ,והיא נראתה
עייפה ומכונסת.
"מה קרה?" שאלתי אותה בגרמנית ,אבל לא הצלחתי להבין
את תשובתה הממולמלת .דחקתי במרקוס" .תשאל אותה מה קרה",
לחשתי.
הוא הסתובב אל אמו .הם החליפו דברים מהירים בגרמנית.
"אה ,היא אף פעם לא פגשה יהודים בחיים האמיתיים ",הוא אמר
לי" .היא מרגישה קצת מוצפת — למעשה ,היא מרגישה אשמה ".נימת
קולו היתה ,כרגיל ,ניטרלית ,כמעט משועשעת.
"אשמה? למה שתרגיש אשמה?" שאלתי באי־אמון.
"בגלל מה שאבא שלה עשה .זאת הפעם הראשונה שהיא פוגשת
