Page 118 - 9322
P. 118

‫ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י‬

‫אחותה מתה‪ .‬אם האנשים בבית הקפה לא טעו בנוגע לעובדה‬
                     ‫הזאת‪ ,‬חוסר הכבוד שהפגינה נראה ממש מופרז‪.‬‬

‫קוטאקה‪ ,‬שכעסה גבר והלך נוכח התנהגותה האדישה של היראיי‪,‬‬
‫טענה את דבריה ביתר כוח‪" .‬למה חזרת הביתה כל כך מהר‪ "?...‬היא‬
‫שאלה‪ ,‬ובפניה סימנים לשאט נפש‪ ,‬כאילו היא נושכת את לשונה כדי‬

               ‫לא להגיד‪ ,‬קצת חוסר כבוד כלפי אחותך המתה‪ ,‬לא?‬
            ‫היראיי הניחה לפוזה המוגזמת והתיישבה בעצלתיים‪.‬‬

                                            ‫היא הרימה את ידיה‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬זה לא ככה‪ .‬אני צריכה לחשוב גם על הבר‪ "...‬היא ענתה‪,‬‬

                         ‫מ ּודעת בבירור ְלמה שקוטאקה רצתה לומר‪.‬‬
                                                    ‫"בכל זאת‪"...‬‬

                                           ‫"תניחי לזה‪ .‬בבקשה‪".‬‬
        ‫היא הושיטה יד אל תיק היד השחור שלה ושלפה סיגריה‪.‬‬

          ‫"אז‪ ,‬את בסדר?" שאל נאגארה ושיחק במלחייה שבידו‪.‬‬
‫"עם מה?" היראיי מיאנה להיפתח‪ .‬עם סיגריה בפה‪ ,‬היא הציצה‬
‫שוב לתיק היד השחור‪ .‬היא חיטטה בו בחיפוש אחר המצית‪ ,‬שנדמה‬

                                                 ‫שהתקשתה למצוא‪.‬‬
‫נאגארה שלף מכיסו מצית והושיט לה אותו‪" .‬אבל ההורים שלך‬
‫בטח נסערים מאוד ממות אחותך‪ .‬לא היה כדאי שתישארי איתם‬

                                                              ‫קצת?"‬
‫היראיי לקחה ממנו את המצית והדליקה את הסיגריה‪" .‬טוב‪,‬‬

                                      ‫בטח‪ ...‬במצב נורמלי זה ככה‪".‬‬
‫הסיגריה זהרה ובערה והצמיחה עמוד אפר‪ .‬היא איפרה אל תוך‬
 ‫המאפרה‪ .‬עשן הסיגריה עלה והתפוגג‪ .‬היראיי הביטה בעשן העולה‪.‬‬
‫"אבל לא היה לי איפה להיות‪ ",‬היא אמרה בפנים ריקות מהבעה‪.‬‬
‫לרגע אחד המילים שאמרה לא נקלטו‪ .‬נאגארה וקוטאקה הביטו‬

                                                 ‫בה שניהם בתמיהה‪.‬‬
‫היראיי ראתה כיצד הם מסתכלים עליה‪" .‬לא היה לי מקום להיות‬

                             ‫בו‪ ",‬היא הוסיפה וינקה שוב מהסיגריה‪.‬‬

                                ‫‪118‬‬
   113   114   115   116   117   118   119   120   121   122   123