Page 120 - 9322
P. 120
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
הנסיעה מהעיר ארכה חמש שעות ועלתה יותר מ־ 150,000ין,
אבל מאחר ששילמה במזומן ,הנהג עיגל את הסכום ונסע לדרכו ברוח
טובה.
כשיצאה מהמונית קלטה ,שהיא עדיין בנעלי בית .ועם גלגלים
בשיער .בתחתונית בלבד לגופה ,היא הרגישה את שמש הבוקר החמה
מכה בה במלוא עוזה .אגלי זיעה גדולים החלו לנטוף במורד גופה,
והיא הצטערה שאין איתה ממחטה .היא התחילה לצעוד בשביל
החצץ אל בית משפחתה בעורף הפונדק .בית המשפחה היה מעוצב
בסגנון יפני ,ולא השתנה בשום צורה שהיא מאז נבנה במקביל להקמת
הפונדק.
היא עברה בשער המקורה והגיעה לכניסה הראשית .עברו שלוש־
עשרה שנה מאז היתה כאן בפעם האחרונה ,אבל דבר לא השתנה.
נראה כאילו הזמן עמד כאן מלכת .היא ניסתה לפתוח את דלת ההזזה.
היא לא היתה נעולה.
הדלת נפתחה בטלטלה ,והיא נכנסה לחלל ה ְּפנים הבנוי בטון.
היה קר .הצינה העלתה רעד בגווה .היא הלכה מהכניסה במסדרון אל
הסלון .החדר היה חשוך לגמרי ,ולא נראה בו שום סימן חיים .זה היה
נורמלי מאוד .החדרים בבתים יפניים ישנים נוטים להיות חשוכים,
אבל היה משהו מעיק בחשכה .המסדרון היה שקט לגמרי להוציא
חריקת צעדיה .המזבח המשפחתי נמצא בחדר בקצה המסדרון.
כשהציצה לחדר המזבח ,מצאה אותו פתוח אל רחבה בחוץ .שם
היא ראתה את גבו הקטן של אביה ,יאס ּוא ֹו .הוא ישב על המפתן
והשקיף על הגן הירוק השופע.
קומי שכבה שם דוממת .היא היתה לבושה בגלימה לבנה ,ומעליה
היה תלוי הקימונו הוורוד שלובשת מנהלת הפונדק .יאסואו ודאי סר
זה הרגע מצדה ,שכן ידו עדיין אחזה בבד הלבן ,שברגיל היה מכסה
את פני המתה .אמ ּה מיצ'יק ֹו לא היתה שם.
היראיי התיישבה והביטה בפניה של קומי .כל כך ש ֵלוות הן
נראו ,שהיה אפשר לחשוב שהיא רק י ֵשנה .היא נגעה בעדינות בפניה
120
