Page 124 - 9322
P. 124
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
וניסתה לזרוק את מה שקומי כתבה לה .היא הכניסה את המכתב שקיי
הצילה בחזרה למעטפה.
"אני מכירה את הכלל .כל כמה שאנסה ,ההווה לא ישתנה .אני
מבינה את זה לגמרי .תחזירו אותי אל היום ההוא".
הם היו נטולי דיבור.
"אני מתחננת בפניכם!" פניה של היראיי היו רציניות עכשיו יותר
מכפי שראו אותן אי־פעם .היא הרכינה את ראשה עמוקות.
עיניו של נאגארה הצטמצמו עוד יותר כשהביט בהיראיי הקדה
עמוקות .מטבע הדברים ,הוא ידע לאיזה יום היראיי מתכוונת:
יום ביקורה של קומי בבית הקפה ,לפני שלושה ימים .היא ביקשה
לחזור ולפגוש אותה .קיי וקוטאקה המתינו בנשימה עצורה
לתשובתו של נאגארה .דממה מבהילה השתררה בחדר .רק האישה
בשמלה המשיכה להתנהג כאילו לא קרה דבר והוסיפה לקרוא את
ספרה.
ּפל ֹונק.
נאגארה הניח את המלחייה על הבר בקול שהידהד ברחבי בית
הקפה.
ואז ,בלי לומר מילה ,הוא נבלע בחדר האחורי.
היראיי הרימה את ראשה ונשמה נשימה גדולה ועמוקה.
מן החדר האחורי בקע קולו הקלוש של נאגארה הקורא לקאזו.
"אבל היראיי —"
"כן ,אני יודעת".
היראיי קטעה את קוטאקה כדי שלא תצטרך לשמוע מה היא
עומדת להגיד .היא ניגשה לאישה בשמלה.
"אממ ,אז כמו שאמרתי פה לשאר הנוכחים .אני יכולה לשבת פה,
בבקשה?"
124
