Page 122 - 9322
P. 122
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
היראיי הביטה בשלושת הפרצופים הללו ונאנחה" .אני גרועה בכל
העניינים הרציניים האלה ",היא פלטה בכעס.
"היראיי "...פתחה קיי ,אבל היראיי נופפה בידה לעצור אותה.
"אז תורידו מעליכם את הפרצופים העצובים ותפסיקו לשאול אם
אני בסדר ",הפצירה.
היא ראתה שקיי רוצה להגיד לה משהו ,ולכן המשיכה לדבר.
"זה אולי לא נראה ככה ,אבל אני באמת נסערת .ברצינות ,חבר'ה,
אני צריכה להתגבר על זה בצורה הכי טובה שלי ,לא?"
היא דיברה כאילו ניסתה להרגיע ילד בוכה .היא היתה אדם מהסוג
הזה — מסתורית עד הסוף .אילו קיי היתה בנעליה ,היא היתה בוכה
ימים שלמים .אילו היתה זאת קוטאקה ,היא היתה מקפידה על תקופת
האבל ,מקוננת על המנ ֹוחה ומתנהגת כיאות .אבל היראיי לא היתה
קיי ולא קוטאקה.
"אני אתאבל כמו שאתאבל .כל אחד מאיתנו שונה ",אמרה היראיי,
ובזאת קמה והרימה את תיק היד שלה.
"אז זה מצב הדברים ",היא אמרה והתקדמה אל הדלת.
"אז למה נכנסת לבית הקפה עכשיו?" מילמל נאגארה ,כאילו
לעצמו.
היראיי קפאה כמו צילום בסט ֹו ּפ מ ֹושן.
"למה לבוא הנה ולא ללכת ישר אל הבר של ְך?" הוא שאל בבוטות,
עדיין בגבו אליה .היראיי עמדה בשתיקה רגע.
"תפסת אותי על חם ".היא נאנחה .היא הסתובבה וחזרה אל המקום
שישבה בו קודם לכן.
נאגארה לא הביט בה .הוא פשוט המשיך לבהות במלחייה
שבידיו.
היא חזרה למקומה והתיישבה על הכיסא.
"היראיי ",אמרה קיי והתקרבה אליה עם מכתב בידה" .הוא עדיין
אצלי".
"לא זרקת אותו?" היא זיהתה אותו מיד .היא היתה די בטוחה שזה
122
