Page 131 - 2
P. 131
˙·¢˙ יורה דעה ˘‡˙ÂÏ ˆÂ
בקעה ולא סגי בחצר מוק גדר אפי' גדול הרבה, אפי' היתר מכירה לגוי ליתא ,אמנ להשהות עד
אמנ הואיל בעצמו כתב שאי ראיה מדברי רשב"א עיבור והולדה או עד יב"ח נ"ל להקל ולהתיר הואיל
שאפשר דאורחיה דמלתא נקיט .ובחי' רשב"א למס' ובלאו הכי נידו דיד הי' החצר רחב כפי השמועה
חולי )ש ( ביאר כ להדיא וז"ל ,ולעני פסק הלכה ואיכא נמי דעת איזה פוסקי דמקיל לגמרי בזה ונהי
וכו' וכל מי שדריסתו אוסרת אפי' נכנס ע מי דלא מחשב זה לספק בפלוגתא דרבוותא להתיר
שדריסתו פוסלת לדיר או לכלוב ומקו שיכול עכ"פ במכירה הואיל ורבו האוסרי וכיוצא בזה
לדרוס א הוא שותק וה שותקי וכו' וסיו דבריו מיקרי ודאי איסור ולא נכנס כלל בגדר ספק פלוגתא
נכנס ארי או חתול או זאב בי בדיר של בהמות או דרבוותא עכ"ל מעלתו אות באות .וא"כ הא כבר
נ וגס ודומיה בכלוב מלא עו והוא שותק וה הוכחתי לעיל דא אי כא היתר מכירה פשיטא
מקרקרי חזקה דרסה וכו' בא בתוכ וה במקו רחב שאי כא היתר שיהוי לא מבעיא יב"ח לזכרי אלא
שיכולי לברוח מפניו א על פי שרוד אחריה
והוא שותק ואינהו מקרקרי נראה שאי חוששי לה אפילו עיבור והולדה לנקבה נמי לא.
כמ"ש למעלה וכ נראה דעת הרב בעה"ת ז"ל עכ"ל
רשב"א .הרי קמ אלמוד סתו מ המפורש דדעת Ô ‡Âמה נענה בתריה לא מבעיא להתיר מכירת
רשב"א להתיר אפילו בארי בי השוורי במקו
שאינו קט וצר כמו דיר והיינו חצר ועוד העיד הנכרי דשריא אי דקדק מעלתו בשמועתו
שהוא ז"ל הבי ג"כ כוונת בעה"ת דס"ל עו וחתול שהיה החצר רחב דזה היתר פשוט אלא אפי' כל נפש
לאו דוקא ה"ה ארי וזאב בי השוורי ולדעתי אלו היפה יאכל ויאכלו ענוי וישבעו כאשר אבאר
ראו האחרוני דברי חי' רשב"א הללו לא רפר
אי"ה.
אד .
‰ ‰Âהיתר מכירה לנכרי יבואר כ ,דהנה זה לשו
˘ ·Âמצאתי שהרגיש קצת בפר"ח )סי' נז סקכ"ד( בזה
ספר התרומה )סי' כה( א מצא חתול או
וכ נוטה דעת שו"ת מהר"מ מלובלי סימ חולדה בי התרנגולי כשרי דכיו שיכולי לברוח
ק"ד ,אלא שהשואל הקשה נתת דברי לשיעורי , ולהשמט ממנו אי לומר שהכה אות ,אבל א
והשיב ז"ל שהוא לפי ראות עיני המורה לפי רבות התרנגולי בלול במקו שהוא צר וקט שאינ
הדורסי והנדרסי ע"ש ,ואמנ משאת בנימי סי' יכולי וכו' אסורי ,כמו בארי בי השוורי וכו',
פ"ז ילי מאיסור צידה דכל היכא דמטיא ליה הדורס ותו כתב וחומרא גדולה היא זו ואינ זהירי בזה
להנדרס בחד שחי' אסורי וזולת זה מותרי דה"ל וכו' אמנ יש למצוא היתר דדוקא במצילי
ספק לא על ,ומסיי בי' מאחר שלא נתנו חכמי שהתרנגולת בורחת מפני החתול אז א הכה אותה
שיעור בי מקו צר למקו רחב יש לסמו על יש דרוסה וכו' אבל בארי וזאב אי חילוק בי
שיעור זה שגבי צידה לעני שבת וי"ט ובפרט דהאי מצילי לאי מצילי דבכל עני דרסה עכ"ל .ורצונו
חששא דספק דרוסה אינו אלא מדרבנ ורב סבר דאי דבמקו צר דרסי בכל עני בי מציל עצמו בי יתיב
חוששי כלל עכ"ל רצונו ה דאיהו שתיק וה בינייהו ,וכ מבואר עוד להל במ"ש אי קטע רישא
מקרקרי הוא ספיקא דרבנ היכא דלא חזינ שדרס דחד מינייהו נח רוגזיה אבל בהכאה גרידא לא חזינ
דנח רוגזיה וכ הדי בזאב בי הרחלות וכו' כמו
להדיא. שפירשתי בחתול בי התרנגולי רק דליכא חילוק
בי מצילי לאי מצילי עכ"ל .וכ הוא לשו סמ"ג
ÏÎÂזה מבואר דלא כב"ח שכ' שג בעה"ת לא עשי ס"ג החתול שהכה אחד מ התרנגולי שאר
התרנגולי מותרי א ה במקו שיכולי לברוח
התיר אלא בחתול בי העופות ולא בארי וזאב וא הוא במקו צר וקט כול אסורי וכו' עכ"ל.
בי הבהמות והסכי עמו ט"ז )סקי"ד( .וכ פסק
המחבר בש"ע בפשיטות להתיר אלא שהש"כ È"·¯‰Âסי' נ"ז כתב ע"ז דמלשו רשב"א שכתב
)סקכ"ד( כתב לחוש להחמיר כהב"ח ולמוכר לנכרי
וכ"כ פר"ח וצ"צ סי' ק' ומי יקל ראש להקל במקו הטור ש משמע דוקא בנכנס ארי בבקעה
גדולי הפוסקי האלו .ומ"מ לולי דבריה היה נראה אבל בחצר הוה מקו צר כיו שמוק גדר אלא
להתיר א באכילה וכ משמע מסתימת לשו או"ה
סי' נ"ז אות ח' ויש"ש פא"ט סס"י ע"ד שהעתיקו שמסיי שיש לדחות.
בסת ומשמע דאי לחלק ,והנה בכל זאת אי דעתי
‰ ‰Âא היה ברור שדיוקא של הרב"י אמת
ברשב"א הי' מצוה להשוות המחלוקות
ולומר אינהו נמי לא אמרו אלא בחתול בי העופות,
אבל בזאב וארי בי הבהמות כ"ע מודי דבעינ
