Page 136 - 2

‫‪ Ì˙Á‬תשובה ס ‪‡˜ ¯ÙÂÒ‬‬

‫בעבר ושהה או שנודע ספק הטריפות אחר י"ב חודש‬ ‫דחיישינ לתקלה אפי' באחד ואפי' לזמ מועט ואי‬
‫וכדומה או שהה ביד גוי דאלת"ה נימא כ בכל הני‬ ‫לו על מה לסמו כלל ומכשול נמי איכא להשהותו‬
‫אמוראי דיהבי שיעורא לטריפה יב"ח בחולי נ"ז‬
‫ע"ב כולהו לא חיישי לתקלה דאל"ה למה להו דיתבי‬ ‫יב"ח‪.‬‬

‫סימנא ואי אינהו כולהו לא חיישי לתקלה הוה ל‬ ‫‪ ˘"ÓÂ‬והעיד על אביו הגאו זצ"ל שהורה בספק‬
‫למפסק כוותיה אלא אע"כ נ"מ כנ"ל‪ .‬ומיהו ר'‬
‫שמעו ב חלפתא הת דעשה לתרנגולי דיליה‬ ‫דרוסה כהמחבר להשהותו יב"ח‪ .‬אני אומר‬
‫שפורפרת של קנה אי סבירא לי' דחיישינ לתקלה‬ ‫השומע שמע וטעה‪ ,‬כי אולי היה לו עוד צדדי‬
‫קשה אי השהה אותו ואולי ס"ל בטריפות הניכר‬ ‫הרבה להקל אבל זולת זה מא ספו מא חשוב לבוא‬
‫אחרי הרמ"א‪ ,‬בשג הפר"ח שהוא מרא דארעא‬
‫לעי כל כמו שמוטת יר ל"ח ודוחק‪.‬‬ ‫דישראל שכל מנהג עפ"י הרב"י פסק דלא כוותי'‬
‫ניקו אנ ונימא הרמ"א העיד על מדינתו בפולי חס‬
‫·‪ ‡‰‬סלקיני דאותה התרנגול שנשכה ראט" על‬ ‫לי' למימר הכי א בהלכה קבועה כ יאמר‪ ,‬מה יאמר‬
‫בדברי שה באמת רק מנהג של ישראל יאמר‬
‫ראשה עד שהסיר כרבלתה אי להשהות י"ב‬ ‫הרמ"א כיוו על פולי וית יד לפריצי עמינו‬
‫חודש אלא לשוחטו מיד ולבדוק עצ הגלגולת‬ ‫שיעמידו חזו ומקל יגיד לה להרוס הרבה שרשי‬
‫שבזה ג אנו בקיאי ‪ ,‬וא ניקב העצ איכא למיחש‬ ‫מנהגי הש"ע שה כקוצי בעיניה בלא"ה‪ .‬ופר"מ‬
‫לקרו ובהא אי אנו בקיאי ומיהו נפלי' ברברבתא‬ ‫כתב דבזמ הזה איכא למיחש לכבוד התורה טפי יפה‬
‫במ"ש הרשב"א בתה"א ש ומייתי לי' הטור סי' נ"ז‬ ‫כתב ומכ"ש דאיכא למיחש לכבודו של רמ"א טפי‪.‬‬
‫דבעי בדיקה מיד שנולד הספק אבל אחר זמ‬
‫חיישינ שמא הבריא יע"ש והסכי כ הבית יוס‬ ‫‪ ˘"ÓÂ‬והוכיח שאי מנהג זה במדינתינו מדהטריחו‬
‫והב"ח ואולי הכא לא חיישינ לעצ שמא נתרפא‬
‫האחרוני אי חודש עיבור בכלל יב"ח או לא‪.‬‬
‫כל כ מהרה דעצ קשה הוא וצ"ע‪.‬‬ ‫יש לתמוה א"כ הרי עכ"פ בפולי נוהגי כהרמ"א‬
‫‪„"Ή ¯˙ÂÈ ·Â‰‡ ˙Ó‡‰Â ,Ì„˜Ó ʇÓΠ·‰Â‡ È ‰Â‬‬ ‫א"כ לדידהו תיקשי למאי הטריחו הפוסקי בשיעור‬
‫י"ב חודש וא יאמרו נא לבני מדינתנו כתבו כ ‪ ,‬ג‬
‫‪.‰Î¯· ÈÓ˙ÂÁ· Ì˙ÂÁ‰‬‬ ‫אנחנו נאמר לבני ספרד שנוהגי כהרב"י כתבוהו‬
‫‪.˜"ÙÏ ‰"Ú˜˙ ¯"‡ ·ÂË '· ÌÂÈ ·"Ù‬‬ ‫אבל מעיקרא לא קשה מידי דעל כל פני נפקא מיני'‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫˙˘‪Ò ‰·Â‬‬
‫]‪[¯„ÚÏ Ò Î ˘ ·‡Ê‬‬

‫וא"ל אלו הרושמי מעקיצת קוצי שביער אבל זה‬ ‫˘‪˘¯‰ ‰"ÂÓ ‚ÏÙÂÓ‰ È ·¯‰ È„ÈÓÏ˙Ï ·ÂË ÏΠÌÂÏ‬‬
‫שבראש הוא מהזאב‪ ,‬שוב זמ מה אח"ז באו ב'‬ ‫‪.È" ·ÈÏ‬‬
‫הישראלי וספרו לבעל הצא כנ"ל וה אמרו שמיד‬
‫שלחו לו אגרת על ככה אלא שלא הגיע לידו ושאל‬ ‫‚‪ ‰"È‬הגיעני נפש בשאלת נידו מעשה בזאב‬
‫מה יהי' מ הצא הנותרות ומעלת פלפל בזה אי‬
‫שנכנס בעדר של רועה שהיה רועה מאתי‬
‫להאמי לגוי מסל"ת להתיר ולומר שזה הנדרס‪.‬‬ ‫צא של שר אחד וחמשי של יהודי וראו כ ב'‬
‫יהודי שהיו ביער כשקפ הזאב על אחד והצילו‬
‫‪ ‡Ï‬אארי כי אי פנאי להארי ואומר מ"ש הגוי‬ ‫הרועה וגרשו הזאב מ העדר וטר שנודע ליהודי‬
‫בעל הצא מעדות של הישראלי לקח אחד מהצא‬
‫שנכנס הזאב והוא הציל אינו נאמ לאסור שאר‬ ‫לשחיטה כי הוא טבח ושחט לנכרי והראה לו‬
‫הצא וא אותו הצא עצמו מותר דכ"ש בחזקת‬ ‫הרועה אי הצא נחבל קצת בראשו ואמר שאירע לו‬
‫היתר אי הגוי נאמ לאוסרו ומכ"ש שאומר הגוי‬ ‫כ מעשה הזאב והצילו הוא מיד הזאב והראה לו‬
‫ע"ד התפארות שהוא הציל מיד הזאב‡ שא בעדות‬ ‫היהודי עוד שאר רושמי כיוצא בזה בשאר הגו‬
‫נשי אינו נאמ להתיר בכה"ג מכ"ש בשאר איסורי‬

‫˙˘‪Ò ‰·Â‬‬
‫‡‪Íȇ ¯‡Ù˙‰Ï ÁÈ·˘‰Ï ¯Ó‡„ ˘"ÎÓ ¯˙È‰Ï ‡Ï ¯ÂÒÈ‡Ï ‡Ï ÔÓ‡ È‚ Ôȇ ÔÈ„‰ ¯˜ÈÚÓ„ ‡ËÈ˘Ù„ ‰·Â˘˙‰ ÛÂÒ· „Ò 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Î"Π.‬‬

‫˘‪.¯„Ú‰ ÔÓ Ò¯Â„‰ Áȯ·‰Â ‰ÏÂÚÓ ‰¯ÈÓ˘ ¯Ó‬‬