Page 137 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˜·‬

‫אחד‪ ,‬אבל א לא יוכלו להעיד כ א"כ א הי' מקו‬ ‫ולאסור מה שהוא בחזקת היתר‪ ,‬נמצא בשעה שסיפר‬
‫צר הרי כול בספק ומה יועיל פרישת אחד מה ·‪.‬‬ ‫הגוי טר שהעידו ב' הישראלי הי' כל הצא‬
‫א נ"ל פשוט דיער אפי' מסוב באילנות הו"ל‬ ‫בחזקת כשרות וכיו שהיו בחזקת היתר ובהיתרא‬
‫כמקו רחב בבקעה דיכולי להשמט בי האילנות‬ ‫שחט ישראל אחד מה נמצא אח"כ כשבאו‬
‫הישראלי והעידו אז כבר נשחט אחד ונאכל לגוי‬
‫ולא ישיג ורק א' שראה שקפ עליו חיישינ ואותו‬ ‫שלא נשאר דבר ממנו בעול ולא א טע הבלוע‬
‫נתערב הדר להנ"ל כיו שנשחט אחד כול מותרי‬ ‫בכלי שנידו עליו הרי הותרו כול לאכול שני‬
‫שני שני וטוב להחלי חמשי שלו ע נכרי א'‬ ‫שני דהיינו שישחט שני וימכור לכל א' חתיכה‬
‫מזה וחתיכה מזה ועיי פר"ח סי' ק"י סס"ק ל"ג‪.‬‬
‫א אפשר בלי הפסד מרובה כנלע"ד ופשוט‪.‬‬
‫‡‪ Í‬כל זה א יעידו הישראלי שראו תחלת ביאת‬
‫‪. "‡ „"Î‬‬
‫הזאב עד סופו שגרשו הרועה ולא קפ אלא על‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫˙˘‪‡Ò ‰·Â‬‬

‫]‪[ȯΠ‰ ψ‡  ȉ¯‰˘ ‰ÙÈ¯Ë ˜ÙÒ‬‬

‫ישראל לא יקנה ספק טריפה‪ ,‬והא דלא השאיר אחד‬ ‫˘‪.˘ËÈÏ È" ·ÈÏ ‰"ÂÓ ‚ÏÙÂÓ‰ È ·¯‰ È„ÈÓÏ˙Ï Ë"ÎÂ‬‬
‫לעצמו לא פלוג רבנ · כיו שהיו הרבה ונאסרו אי‬
‫להתיר אפי' אחד‪ .‬אבל אי לא נולד אלא באחד י"ל‬ ‫‪ „"Ú‬בהמה של ספק טריפה שהשכינה הישראל לגוי‬

‫דשרי וא"ש שיטת רש"י ורשב"א‪.‬‬ ‫על יב"ח אי שרי או איכא למיחש לתקלה‡‪.‬‬

‫‪ ÏÎÓ‬מקו רמ"א פסק כמרדכי והגהות מיימוני‬ ‫]‪[‰Ï˜˙ ˘˘Á‬‬

‫לחוש אפי' בא' שלא ימכרנו לגוי בלתי‬ ‫‪ ‰ ‰‬המחבר בש"ע י"ד סס"י נ"ז סת כרש"י חולי‬
‫שימית תחלה‪ ,‬ומי יבוא אחרי הכרעה הכרעת רמ"א‬
‫להקל חס ושלו ‪ .‬א בנידו שלפנינו א הרהינו‬ ‫נ"ג ע"ב ורשב"א דלא חיישינ לתקלה אלא‬
‫אצל הגוי וקבע לו זמ אחר י"ב חודש‪ ,‬באופ שאי‬ ‫בשרקפא דס' דרוסות וכיוצא בה דאיכא הרבה‪ ,‬אבל‬
‫באחד לא חיישינ לתקלה‪ .‬והפר"ח )סקנ"ב( שפ‬
‫הגוי יכול למכור עד אחר י"ב חודש‪ ,‬וליכא למיחש‬ ‫סוללה מכמה סוגיות ועמג"א בסי' תס"ז )סק"ב( דאפי'‬
‫שהישראל יפדנו קוד דכיו דלא התרת אלא על ידי‬ ‫בביצה אחת ספק טריפה חיישינ לתקלה‪ .‬ולק"מ דלא‬
‫משכו זכור הוא שלא לפדות לאכילה מיד וא‬ ‫מצינו חשש תקלה בכל המקומות שהביא אלא בדבר‬
‫לפדות לשומרה לאח"ז ובי כ ויטעה ויאכלנו‪ ,‬מי‬ ‫שאפשר להכשל בי' בעינא כמו שהיא באכילה או‬
‫פתי יסור לפדות ספק טריפה שמא תמות אצלו‪ ,‬הלא‬ ‫בהנאה ומעילה וחיישינ שישכח לשעתו ויכשל‪ .‬אבל‬
‫ספק טריפה דבעי' שישחט ויתק ואדהכי והכי מידכר‬
‫טוב לו להניח אצל הגוי עד כלות י"ב חודש‪.‬‬ ‫דכיר‪ ,‬לא מצינו חשש תקלה לולי דאמרה שמואל‬
‫ולדרכי רחוקי שלא הוזכרו בפוסקי אי לחוש‬ ‫בשרקפא‪ ,‬ואי ל בו אלא חידושו בהרבה אבל באחד‬
‫וכדאי הכרעת המחבר לסמו עליו במשכו על כל‬ ‫לא‪ .‬והא דלא זבניה אחד אחד לכמה ישראלי משו‬
‫דאסור לעשות סחורה בנבלות וטרפות וה"ה‬
‫פני ‪ .‬הנלע"ד כתבתי‚‪.‬‬ ‫בספיקיה ‪ .‬ונהי דגבי בעליו הוה כנזדמנו לו אבל‬
‫‪.˜"ÙÏ ı"·˜˙ Ë·˘ '‚ '‰ ÌÂÈ ·"Ù‬‬

‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫·‪.È"˜ÒÂÒ Ê 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˘"˙Ù 'ÈÚ .‰Ò 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‬‬
‫˙˘‪‡Ò ‰·Â‬‬
‫‡‪È"ÙÚ È˙¯Ò‡Â ˘„ÂÁ ·"È ‰˙‰˘‰Ï ¯˙ÂÓ È‡ ‰ÙÈ¯Ë ˜ÙÒ ‰· „Ï ˘ ‰Ó‰· :‰ Â˘Ï· ‰Ï‡˘‰ ˙‡ˆÓ ‰Ó 'ÈÒ „"¯ÂÈ Ìȯ·„ ·È˘Ó ˙"¢· .‬‬

‫‪ÛÂÒ· Ì˘ ˜ÈÒÓ .˘„ÂÁ ·"È ¯Â·Ú „Ú È‚ „È· ‰ ΢ÓÏ Â‡ ‰„È˜Ù‰Ï ¯˙ÂÓ È‡ È˙χ˘ ·Â˘ .È"Á ˜"Ò ‰"‚‰· Ê 'ÈÒ „"¯ÂÈ Ú"¢· ¯‡Â·Ó‰‬‬

‫‪.ԇΠÂ˙·Â˘˙·  ȷ¯ ÂÓÚ ÌÈÎÒ‰˘Â Ϙ‰Ï ‰·Â˘˙‰‬‬
‫·‪ȇ„· Ó"Ó .ÂÏ ÔÓ„Ê · È¯Î Ï ¯ÂÎÓÏ ¯˙ÂÓ È‡„ 'ÈÙ‡„ ‰ÙÈ¯Ë ˜ÙÒ‰ ¯ÂÎÓÏ ¯˙ÂÓ ÂÏ Â Ó„Ê ˘ ‰Ê χ¯˘ÈÏ„ ‚"Ú‡„ Ï"È „ÂÚ :Ï‡Â˘‰ ·¯‰ Ï"Ê .‬‬

‫‪..Ì˘ Ó"ÏÓ·Â Á"ȉ Á"Ù ‡"Î‡Ó 'ω Ì"·Ó¯ 'ÈÚ .'ÂΠ˙ÂÙÈ¯Ë È‡„Â[Â] ‰È˜ÈÙÒ ‰Â˘„ (Á"˜Ò Ê 'ÈÒ) Í"˘‰ ˘"ÓÎ Â ÓÓ ˙ ˜Ï ¯ÂÒ‡ χ¯˘È‬‬
‫‚‪.ÂÓ 'ÈÒ Ìȯ·„ ·È˘Ó· Ú"Ú .·Ò 'ÈÒ ÔωÏÓ ‚"Î˜Ò Ê ÔÓÈÒ ‰·Â˘˙ ÈÁ˙Ù·  ȷ¯ ȯ·„· ¯ÈÚ‰˘ ‰Ó ÔÈÈÚ .‬‬