Page 142 - 2

‫‪ Ì˙Á‬תשובה סה ‪ʘ ¯ÙÂÒ‬‬

‫ששאלהו מה הי' השיב שזאב בא ופצע א' מה‬ ‫דאיכא מידי תלי' בחתול דמצוי טפי בבית וכ‬
‫והוא הבריחהו פשיטא דמעיקר הדי אי גוי נאמ‬ ‫בתה"א ורמב" ספ"ה ]מהל' שחיטה[ הכל מיירי‬
‫לא לאיסור ולא להיתר‪ ,‬ומכ"ש דאמר להשביח‬ ‫בעו דס' שונרא שכיח טפי בביתא‪ ,‬אבל בבהמה‬
‫ולהתפאר אי שמר שמירה מעולה והבריח הדורס‬ ‫דס' כלבא ספק זאב וארי‪ ,‬בוודאי כלבא מצוי טפי‬
‫מ העדר‪ ,‬וכל זה מבואר בפשיטות בש" סי' קכ"ז‬ ‫בבית‪ .‬ותימ' דבלשו המחבר בש"ע )סי' נז סע' יג( לא‬
‫סו סק"כ‪ .‰‬וא מ"מ באנו להאמי להגוי שזה הי'‬ ‫נזהר מזה והרא"ה בבד"ה והר" ס"ל דלעול לא‬
‫הזאב א כ נאמי לו ג"כ שלא נגע אלא בזה הנפצע‬ ‫חיישי' לדריסה כלל‪ ,‬דדריסה מילתא אחריתי הוא‬
‫והפה שאסר הוא הפה שהתיר כבמשנה בפ"ח‬
‫דעדיות הובא בכתובות כ"ו ע"ב א את מאמיני‬ ‫ע"ש„‪.‬‬

‫שהורהנה וכו'‪.‬‬ ‫‪ ‡ˆÓ‬לולי דברי הגוי ושמענו מקרקרי ומצאנו‬

‫‡·‪ Ï‬אי לצר לזה דעת הפוסקי דבחצר רחב אפי'‬ ‫אחד נפצע ולא ראינו בעל חי נכנס ולא‬
‫יוצא‪ ,‬לכל הפוסקי הנ"ל מותר אפי' אותו הנפצע‬
‫מוק יש להקל‪ ,‬דהאי חצר לאו רחב הוא‬ ‫באכילה דתלינ במצוי בבית ואי זאב וארי מצוי‬
‫למאה ושלשי צאני דאור כ' ורוחב ח' יש‬ ‫בבית‪ ,‬ולרוב הפוסקי אפילו בלא טע דמצויי‬
‫בתשבורת ק"ס אמות ואינו מגיע לצא מקו אמה‬ ‫כלבי בבית בלאה"נ מותר‪ .‬מיהו לא נשאלנו על‬
‫ורביע אבל אי צרי לזה מעיקר הדי אפי' לישראל‬ ‫הפצוע רק על שלימי ופשיטא שמותרי אפי' בלא‬
‫מותר וא רוצה להחמיר למוכר לגוי זכור לטוב‪.‬‬ ‫תערובות‪ ,‬מכ"ש שודאי לא נגע אלא במיעוט‬
‫ונתערבו בכמה פעמי כיוצא בה וליכא אלא איסור‬
‫‪. "‡ ·ÂË· ÌÂ˙Á‡Â‬‬ ‫דרבנ דבע"ח לא בטילי‪ ,‬ופשיטא יותר מביעא‬
‫‪.˜"ÙÏ Â"ˆ˜˙ ÔÒÈ „"ÂÈ '· ÌÂÈ ·"Ù‬‬ ‫בכותחא דמותרי ‪ .‬ורק משו שהרועה אחר‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫˙˘‪‰Ò ‰·Â‬‬

‫]‪[¯„ÚÏ Ò Î ˘ ·‡Ê‬‬

‫מ"מ אזדא ליה חזקה דאי הנדרס נמלט מיד הדורס‪,‬‬ ‫˘‪È·‡Ë˘ÈÏÚ ‰˘Ó '‰ÂÓ „·Π‡ÏÙÂÓ‰ ·¯‰Ï ·¯ ÌÂÏ‬‬
‫וכול בספק שמא נדרסו קוד ‪ ,‬וה"ל כול ספק‬ ‫"‪.È‬‬
‫דרוסה ואסור אפי' להשהות יב"ח‪ ,‬וג למוכר‬
‫לנכרי שמא יחזור וימכרנו לישראל וכל זה מבואר‬ ‫‪ ¢Ù‬בשאלתו אודות רועה ערל שאמר שנכנס זאב‬

‫ופשוט‡‪.‬‬ ‫בחצר ובתוכו מאה צא והמית אחד ופצע‬
‫אחד והנשארי נמלטו וההוא אמר שבירידת הזאב‬
‫‡‪ Í‬שריותא דהנ צא נ"ל דהול הוא קדמת אישור‬ ‫לחצר מרעשו נפלה המחיצה של החצר ושאל‬
‫השואל א יש היתר לצא הנותרות כי הוא הפסד‬
‫ג' סברות אשר תעבורנה לפנינו כבקרת רועה‬ ‫מרובה ואפי' א נתיר להשהות יב"ח או עד עבור‬
‫עדרו מעביר צאנו תחת שבטו משפט הרועה והצא‬
‫והולדה מ"מ שיהוי החלב הוא ג"כ הפ"מ‪.‬‬
‫והחצר‪.‬‬
‫]‪[‰Ò¯„ ˜ÙÒ‬‬
‫‪ ‰ ‰‬אנחנו לא ראינו זאב שנכנס בי הצא ורק‬
‫‪ ‰ ‰‬די זה פשוט דאע"ג דקטע רישא דחד מיניהו‬
‫מצאנו אחד מת ואחד נפצע‪ ,‬ואי לא היה הגוי‬
‫לפנינו היינו אומרי ספק כלבא ספק שונרא אימר‬ ‫מ"מ כיו שנפצע ג אחד א"כ ממ"נ‪ ,‬אי בתר‬
‫כלבא‪ ,‬וה"נ כיו שאי זאב לפנינו נוכל לתלות בסבה‬ ‫דקטע רישי' דה פצע את זה ונמלט מידו א"כ אזדא‬
‫אחרת שאינו אוסר בדרוסה ודברי הגוי לא מעלי‬ ‫ליה כללא דנח רוגזיה‪ .‬וא"נ קוד שהרג זה פצע‬
‫ולא מורידי כ]ד[מוכח מההוא דערלה ועזקה )יבמות‬

‫˙˘‪‰Ò ‰·Â‬‬ ‫„‪.‡Ï‡ ‰"„· ˘"Ú ÔÎ Â È·¯ ·˙Î Ì‚ ‰Ò 'ÈÒ ÔÏ‰Ï .‬‬
‫‪.‡ ‰¯Ú‰ „ÈÏ ˘"Ú Ò 'ÈÒ ÏÈÚÏ Î"Π.‰‬‬
‫‡‪.„ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰Ê·  ȷ¯ Î"˘Ó ‰‡¯ .‬‬