Page 138 - 2
P. 138
Ì˙Áתשובה סב ‚˜ ¯ÙÂÒ
˙˘·Ò ‰·Â
][‰Ò¯„ ˜ÙÒ
דנמצא א יפרע להגוי אחר הפסח ה"ל חמצו של ˘'‰ÂÓ ‚ÏÙÂÓ‰ ÛȯÁ‰ È ·¯‰ È„ÈÓÏ˙Ï Ë"È˘Â ÌÂÏ
ישראל ,אבל הכא לא איכפת ל א הוא של גוי או ‚„.È" ‰ÈÏ
של ישראל רק ששניה אינ רשאי לאוכל או
למוכר יהי' ע"י איזה תחבולה שיהי' באופ שלא ‚ ‰"Èהגיעני נידו ג' מאות ושבעי צא שבבקר
תבוא תקלה והכא כיו ששניה אינ רשאי
]לאכול[ א' מה עד אחר יב"ח ויד ישראל מסולק השכ בא הרועה אל החצר מצא ג' מומתי
מה לגמרי אלא שמשועבדי לו על חובו ,א"כ לית והרביעי נאכל חציו ועוד י"ג נפצעי והשאר לא
ניכר בה דבר ,ועוד י"ז צא שבודאי לא היו בספק
כא תקלה ושריא. נתערבו אח"כ בהספיקות .הנ"ל ונפשו היפה
בשאלתו מה משפט הצא וחלביה להצילו בהפסד
‡ Íצרי לעיי מה לעשות בחלב באות הימי .הנה
מרובה כזה.
בתשו' מהר"מ מלובלי סי' ק"ד הוה עובדא שר
אחד היה לו ג' מאות צא ונהרגו מה הרבה ונפצעו ‡ÓÂÈקא גרי שלא להארי ,ג מכותלי כתבו ניכר
מה לער ט"ו ואות הופרשו כול והנשארי
בספק חכר יהודי מ השר החלב לגב והורה הואיל שכבר צלל במי אדירי וכיוו ההלכה אל
שיש ש ג ארבעי פרות ,ואומרי העול פרה האמת שאי להתיר הצאני תחת זה ישראל דחיישי'
אחת חולבת כמו עשרה כבשי וכתב ש בודאי לא לתקלה .ומ"ש מעלתו לרש"י )חולי נג ,ב ד"ה לידי(
פגעו הזאבי ברוב ,אע"ג שלפני זה כתב וז"ל דכ' דחיישינ אתי למיכל מינייהו ,והני אינ עומדי
מדהומתו כ"כ ניחוש שהיו כמה זאבי מ"מ כתב כי א לחליבה ולגדל ,תמהתי אפי' נפרש כפשוטו
מסתמא לא פגעו ביותר מער כ' או ל' ,וא"כ חלב דוקא שמא אתי למיכל מבשרייהו ולא מחלב אלא
בטל בס' ואי משו ביטול איסור לכתחלה כיו דוקא אכילת בשר חיישי' ,א נשתבש ונפרש כ
שנעשית ע"י גוי פועל של השר ויהודי רק עומד על וכי אלו הצא אינ ראוי לאכילה ,בתמידות אינ
גבו לשומר ושוב נוטל הגבינות שחכר יש להתיר עומדי לכ ,ומ"מ א יזדמ לו קונה או אקלעי ליה
משו הפ"מ ,אלו דבריו ז"ל. אורחי יעשה לה גדי או טלה.
‰¯Â‡ÎÏÂה תמוהי מה ששיעור שדרסו הזאבי „ÂÚÂמה"ת לא נחוש למכשול חלב שעומדת לכ
עוד עשרי כבשי ,וא"כ בעינ י"ב אדרבה הוא חמיר טפי ובמק"א כתבתי‡
מאות כבשי שיהי' ס' נגד כ' וכל הצא לא היה אלא ליישב קו' פר"ח )סי' נז סקנ"ב( על הב"י דהפר"ח שפ
ג' מאות ,ומ' פרות נחשב כל פרה לעשרה כבשי סוללה על הרב"י דנמש אחר לשו רש"י בשרקפא
יהי' ד' מאות ,צירו הכל עולה לשבע מאות ואי דספק דרוסות דדוקא בהרבה חיישינ לתקלה ולא
כא ששי דאנ בעינ שני עשר מאות ,ואפשר הכא באחד וקשה מכמה מקומות דאפי' בביצה א'
בעינ ששי מדינא ,דחלב וגבינה מחלב פרה הוה
אינו מינו בטעמא ע חלב וגבינות כבשי .מיהו לזה חיישינ וכמ"ש מג"א רס"י תס"ז.
יש לומר סלק שאינו מינו כמו שאינו ומינו רבה עליו
ומבטלו וסגי ברובא ,שוב הוה שיעור ששי דרבנ È˙¯Ó‡Âדי"ל דס"ל לרש"י לחלק דתקלה אינה אלא
בעלמא .אבל קושיא ראשונה קשה דליכא ששי ,
וצ"ל דסבירא ליה למהרמ"ל דכבשי הנדרסי מחשש שכחה וטעות וי"ל דר הצרי
המתנווני והולכי למות חלב מועט ולפי שהוא שחיטה ותקו אדהכי והכי מדכר דכיר ולא חששו
דרבנ דיינינ כנפש ושיער באומד שעשרי נדרסי אלא א"כ יש הרבה ,אבל בביצה דראויה לאכילה
בטלי בשבעה מאות בריאי .כצ"ל ליישב דברי בעינא חיישינ אפי' באחד נמצא רש"י נמי לא אמר
אלא בעופות או בהמות זכרי אבל היכי דאיכא
הגאו דלא לשויא טועה חס ושלו . ביצי וחלב מודה רש"י כ י"ל ,יהיה אי שיהיה
אי להתיר כא דאיכא טובא וג חולבות.
Ì˘Âהתרתי להרהי אצל הגוי במשכנתא או למוכרו
לגוי שא לא ית המעות אחר יב"ח בטל
המקח ואפי' למפרע אע"ג דגבי חמ כה"ג לא מהני
˙˘·Ò ‰·Â
‡.‡Ò ÔÓÈÒ ÏÈÚÏ :¯‚ÂÒ· Ô‡Î Ì˘¯ ˜"‰ÂÙ„· .
