Page 144 - 2
P. 144
Ì˙Áתשובה סו ˘ ¯ÙÂÒ
אשער להתיר אפילו רק ברובא ,כיו דיש כא כל הני דספק דרוסות אפשר שהיו כול בספק אבל היכי
היתרי דלעיל שאפשר להתיר אפי' הצא בעצמ דאי כול בספק אלא מיעוטא ובטלי ברובה מה"ת,
ונהי דהצא לא נתיר אפי' ע"י בטול משו דבע"ח וא"נ משתלי ואכיל חד מינייהו בתו יב"ח אי כא
חשיבי ולא בטלי מ"מ החלב יש להתיר לחלוב כל איסור דאורייתא דרוב לא יאכל ע"י שגגה ותקלה.
הצא בכלי אחד החלב שנתערב אינה דבר חשוב א"כ מותר להשהות יב"ח ומכ"ש ע"י צירו כל
ובשג שהוא הפ"מ ויש ג"כ עוד ספק שאפי' נאמר היתרי הנ"ל נ"ל בלי פקפוק להתיר שיהוי יב"ח,
שיש עוד דרוסה דלמא איכ' ששי בחלב של ואי פריש מינייהו שלא בפני ישראל עד רובא
כשרי וא יסכי עמו הגאו מהו' דוד נ"י אזי
מותרי אות שפירשו אפי' תו יב"ח.
דרינא עמו כי היכי דלימטנא שיבי מכשורי.
È˙ȇ¯Âבתשוב' מהרמ"ל )ש ( שיצא לדו להתיר
„"Ήהכותב בחפזו רב בלי עיו בשו ספר
אפי' החלב עפ"י הסברא הנ"ל שיחליב
החות בברכה. בתו כלי אחד שתתבטל ולא חשש לביטול איסור
.Ï"‚Ú˜˙ ÊÂÓ˙ È"Á ˜"˘Ú ·"Ù לכתחלה ע"ש ,אלא שהוא ז"ל בא חשבו שיהיה ס'
בחלב של היתר ואני אומר אבא שיער בס' ואני
.Ó"„„ÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó
˙˘ÂÒ ‰·Â
][‰ÏÂÙ ˘˘Á
בזה ,והוא דפליג על הר" אי ס"ד דהוה ס' ˘'Â‰Ó „·Π‚ÏÙÂÓ ‡ÏÙÂÓ‰ È ·¯‰ "ÈÏ Ë"ΠÌÂÏ
דאורייתא מאי קמבעי' ליה אי מותר לשוחטו בי"ט ‡·¯.È" ÛÒÂÈ Ì‰
מה"ת יהיה מותר לשוחטו בי"ט ,אע"כ הבדיקה הוא
רק מחומרא בעלמא ומבעיא ליה אי ג לשוחטו ¢Ùהיפה בשאלתו אודות ההוא תורא דערק
בי"ט חיישינ ואי משו שמחת י"ט לא החמירו אלו
לאגמא והשיגוהו רודפיו אינ נימולי
דבריו. והביאוהו לעיר קשור בד' רגליו מונח על השליט"
והרודפי אומרי כי מתחלה ברדיפת אותו נפל
][ȯ¯·Ï ‡Îȇ„ ̘ӷ ‰˜ÊÁ לאר ועי"ז השיגוהו ועמד או העמידוהו והמתינו
כמו שעה עד שהביאו השליט" מהעיר והובילוהו
ÔȇÂהדברי האלו כדאי לחלוק על הר" ,ויש לבית המטבחיי והשוחטי לא נמלכו במורה
הוראה ושחטוהו ומעלתו אסר את הבשר מטע
לדחות דלמא היא גופיה מבעיא ליה אי נימא חשש נפולה וכתב בו ב' חששות ,א' נפולה ראשונה
מכיו שנדרס אעפ"י שכבר שהה מעל"ע מ"מ הרי שנפל בעצמו שמא הי' מגובה יו"ד טפחי וספק
כבר יצא מרוב בהמות כשרות ושוב צרי בדיקה מ בדיקה להחמיר כי הרודפי אינ נימולי אינ
התורה וממילא אסור לשחטו בי"ט ,או דילמא נהי נאמני לא להקל ולא להחמיר וזאת שנית מה
דרובא ליכא שהרי יצא מהרוב שהרי נדרס ,מ"מ שהפילוהו על השליט" קשור בד' רגליו ובהפילוהו
מוקמינ ליה אחזקה קמייתא שהיה בחזקת כשרות אחרי אסור אפילו פחות מיו"ד אלו דברי מעלתו
עד השתא והבדיקה אינו אלא לחומרא בעלמא ,דכל הנה יפה הורה להחמיר ותבא עליו ברכה אבל
חזקה דלא אתיא מכח רובא ואיכא לברורי צרי
לברורי מדרבנ מיהת ,וה"נ נהי דהכא ליכא חזקה המקיל לא הפסיד.
מכח רובא דהרי נדרסה מ"מ כיו דעד שנדרסה היתה
בחזקת כשרות מכח רובא והשתא נמי דנדרסה ]˘[Ë"ÂÈ· Ò¯„ ‰ ÛÂÚ ˙ËÈÁ
אוקמא אחזקה קמייתא דעדיי לא נטרפה ,וזו היא
סברת הועוד י"ל דמייתי הרא"ש להתיר הגבינות ‡ ˙Óנכו דבעו הנדרס ושהה מעל"ע אמרינ
פ"ק דחולי סימ י"ו ,ואלא לזאת החזקה שאינה
]מכח[ רוב צרי לברורי מדרבנ היכי דאפשר דצרי בדיקה ואבעי ל בביצה ל"ד ע"א אי
לברורי ,ודוקא שארי בהמות דעלמא דחזקה דידהו מותר לשוחטו בי"ט וכתב הר" )ש ( דהוי ספיקא
אתי' מכח רובא לא בעינ לבדוק אחר י"ח טרפות דאורייתא לשוחטו ביו טוב ש"מ דס"ל להר" דעו
הנדרס בעי בדיקה מ התורה ובפרי מגדי י"ד ]ריש[
סימ נ"ח רמז למ"ש שאגת אריה בתשובה )סי' סד(