Page 155 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˜‪Î‬‬

‫שטי דאפי' אי נימא שמה כ ‪ ,‬מ"מ ממילא נבי‬ ‫‪ È"ÙÚ‡Â‬שהתירו הלז אמת‪ ,‬מ"מ מי שתיר‬
‫דאפרוח קאמר דהזקינה אינה ראויה לאכילה ומהיכי‬
‫תיתי נטעה לומר ע הוא והתורה חייבה עליו אלא‬ ‫דאפשר ר"מ פליג אה דרשא אע"פ‬
‫ע"כ מדפסקא ספרא לב' תיבות ש"מ ביצתה קאמר‬ ‫שאמר כסומא בארובה מ"מ לא נשתבש‪ ,‬דהרי ה‬
‫וא"כ ליתא להאי שינוי ומחוורתא כדשנינ מעיקרא‪.‬‬ ‫בת היענה גופי' לא מייתר דכ שמו של העו עצמו‬
‫כדכתיב )ישעיה י"ג( בנות היענה אלא משו דפסקי'‬
‫‪ ͯ„·Â‬הליכתי קרב אלי דברי הרמב" בכורות הנ"ל‬ ‫ספרא בשתי שיטי ‪ ,ÁÈ‬ש"מ בתו של יענה קאמר‬
‫והיינו ביצתה‪ ,‬ואי זה אלא קבלה ממסורת הסופרי ‪.‬‬
‫בש יש גאוני שאומרי היתר ביצת‬ ‫א"כ אולי ר"מ לא קיבל זה ובתורתו של ר"מ לא‬
‫טהורה נפקא ל מדשרי עופות ואי ס"ד הביצה‬
‫אסורה א"כ כל היוצא מטמא טמא‪ ,‬ורמב" דחה‬ ‫היה כתוב כ ‪.‬‬
‫אעפ"י שהביצה אסורה מ"מ האפרוח מותר כמו‬
‫אפרוח ביצת טרפה במס' תמורה )לא‪ ,‬א( אימת קא‬ ‫‪ ˘È¯ÓÂ‬לפו רהיטא ה"א הנה הפשוט מפירש"י‪ËÈ‬‬
‫גביל לכי מסרח עפרא בעלמא הוא‪ ,‬אלו דברי רמב"‬
‫ש ‪ ,‬ובאמת כבר נמצא פלפול כזה בתו' נדה ד נ'‬ ‫כי יענה הוא עו אוכל אבני וברזל ובשרו‬
‫ע"ב )ד"ה תרנגולא(‪ ,‬על עני כיוצא בזה ע"ש אבל‬ ‫נחוש כנחושת וא"א לאכלו בשו אופ ‪ ,‬ע"כ כתבה‬
‫התורה באיסור אכילה בת היענה פירוש אפרוח‬
‫אינו עני לכא ‪.‬‬ ‫בתחילת יציאתו שאז אפשר שיהיה ראוי לאכילה‪.‬‬
‫וחכז"ל מיאנו ג בזה וכי בת יש ליענה כי אפי' בתה‬
‫]·‪[ÈÁ‰ ÔÓ ¯·‡ ÌÂ˘Ó "·Ï ‰¯ÂÒ‡ ̇ ‰ˆÈ‬‬ ‫ביו יציאתה לאויר העול אינה ראויה לאכילה‪,‬‬
‫ע"כ מוקי ליה בביצתו‪ .‬והאמת כי הביצה נאכל‪ ,‬ואני‬
‫‪ ˙‡¯Â Â‬נפלאתי על הגאוני למאי דלא סלקו‬
‫ראיתי כלי העשוי מקליפת ביצתה‪.‬‬
‫אדעת ה דתמורה אימת קא גביל לכי‬
‫מסרח וכי מסרח עפרא בעלמא הוא‪ ,‬א"כ מאי קאמרי‬ ‫‪ ‰ÏÚÂ‬ברעיוני דלא פליגי במציאות דאפרוח ביצתה‬
‫דאי הביצה אסורה משו דנפיק מחי ג האפרוח‬
‫יהי' אסור הלא נולדו לו סימני ושוחטי אות‬ ‫בתחילת יציאתו לאויר ראוי לאכילה ומ"מ‬
‫ומסתלק איסור דנפיק מחי‪ ,‬הלא כ היתר של כל‬ ‫ילי חזקיה מיניה איסור ביצת טמאה דלאפרוח שלא‬
‫אמה"ח לכשישחט יהי' מותר‪ .‬ולא דמי להא דחולי‬ ‫נפתחו עיניו לא צרי קרא‪ ,‬דאפי' בטהורה אסורה‬
‫ס"ט ע"א דמבואר אי אבר מוליד אבר חתי ליה‬ ‫כדאמרי' הת בחולי אלא דמסיק אסמכתא בעלמא‬
‫להאי יד ולא נימא שתותר ע"י שחיטת סימני שהרי‬ ‫הוא וס"ל לחזקיה דרשא גמורה הוא ומש"ה מוקי‬
‫אי אבר מוליד אבר א"כ הסימני ראויי לשחיטה‬ ‫ליה לביצה‪ ,‬ור"מ ס"ל דאינו אלא מדרבנ וא כ‬
‫ומכשירי כל הבהמה ואפ"ה אינ יכולי להתיר‬ ‫בת היענה י"ל אאפרוח של יענה ולביצה לא אצטרי‬
‫האבר הזה הואיל ונולד מהאבר שלא הי' לו היתר‪,‬‬
‫ג הא דנפיק מיני' אי לו היתר‪ .‬אבל הכא הביצה‬ ‫קרא‪.‬‬
‫עצמה מתרק וגומר והול ומעיקרא לא ה"ל סימני‬
‫ועכשיו נולדו לו סימני ושוחטי ומסלקי אסור‬ ‫‡‪ ‡Ï‬דהדרנא בי‪ ,‬דקי"ל דטהורה שלא נתפתחו‬
‫חיותו‪ ,‬אלא דלא שיי למימר שהביצה עצמה נעשית‬
‫ראויה לשחיט' ע"י גמר ריקו ‪ ,‬שהרי בי זמ היותו‬ ‫עיניו הוא מדרבנ וקי"ל ביצת עו טהור‬
‫ביצה אסורה ובי גמר רקומו ביני לביני עפרא‬ ‫מותר מל ולא לכלבי כמ"ש תוס' ש ‪ ,‬וא"כ מנ"ל‬
‫בעלמא הוא‪ ,‬וא"כ שפיר י"ל הביצה לא הי' לו שו‬ ‫דביצת טמאה אסורה דמדאיצטרי בת היענה ליכא‬
‫תקנה כמו אבר היוצא הנ"ל ומה שנולדו לו לאפרוח‬ ‫למיל דהא איצטרי אאפרוח‪ .‬ועוד ראיתי ברמב"‬
‫סימני פני חדשות כ צ"ל‪ .‬וא"כ כבר אסקי'‬ ‫על בכורות שנדפס עתה אצל הרי" שכ' בש ה"ג‬
‫אדעת' ה אימת קא גביל לכי מסרח וכי מסרח עפרא‬ ‫]ג בתוס' מייתי לי'[ דילי היתר ביצת טהורה‬
‫בעלמא הוא‪ ,‬וא"כ ממה נפש לית כא איסור מחי‬ ‫מדאיצטרי בת היענה לאסור טמאה ש"מ טהורה‬
‫וכדמייתי רמב" ‪ ,‬א"כ דעת הגאוני הללו צע"ג‪.‬‬ ‫מותרת‪ ,‬וע"ש במהרי"ט אלגאזי פלפול הגו מ"ט לא‬
‫וי"ל דס"ל אי סימני של עו הלז יכול להתיר‬ ‫ילי ליה מתקח ל ולא לכלבי יע"ש‪ .‬מ"מ אי ס"ד‬
‫כהנ"ל‪ ,‬קשה אכתי מנ"ל להתיר טהורה‪ ,‬דלמא אסור‬
‫משו דנפק מחי‪ ,‬ובת היענה אאפרוח קאי דבטהורה‬
‫מותר מה"ת אפי' לא נפתחו ]עיניו[ וביענה אסורה‪,‬‬
‫אע"כ צ"ל דפשיטא לחכז"ל אפי' ביומה אינו ראוי‬
‫לאכילה‪ ,‬או דא"כ לא ה"ל לספרא למפסקא בתרי‬

‫‪.˙"Ò Ì¢· ÔÎ ‡ˆÓ ‡Ï˘  ȷ¯ ·˙Î ÁÚ 'ÈÒ ÔωÏ ‰Ê ¯·„ ‡ˆÓ ‡Ï ÊË ,‡È ‡¯˜ÈÂ È˘ ˙Á Ó· .ÁÈ‬‬
‫‪.Ô‡ÎÂ Ì˘ Âȯ·„· ·Ëȉ ÔÈÈÚ ‡¯ÊÚ Ô·‡‰ Ì˘Ó Â È·¯ ÔÎ ·˙Î ˙˘¯Ù· ‰ ‰Â ‰"„ ÁÚ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï .ËÈ‬‬