Page 159 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˜‪„Î‬‬

‫אינה נאסר תני נמי הלב קורעו‪ ,‬לא קרעו א"ע עליו‪,‬‬ ‫מדוחק דברי התוס' חולי ק"י ע"א )ד"ה ההוא( בסו‬
‫ודומיא דרישא דכחל דאינו עובר מותר‪ ,‬ולאשמעינ‬ ‫הדבור‪ ,‬ובכל דוכתא אמרינ דלא סמכינ אשינויא‬
‫דחיקא וא"כ הי' ל למיפסק דשיע‪ ,‬אע"כ דליתא‬
‫דלב אינו אוסר הוא משנה שאינה צריכה‪.‬‬ ‫כלל‪ .‬אלא דמהרש"א ש בתוספות כתב דברי‬
‫העומדי לנגדי ע"כ אעתיק לשוני בחי'‪ .Â‬וז"ל נדחק‬
‫‪ .Ë‬ג נפש יודעת מאוד שאי להביא ראיה ממולח‬ ‫המהרש"א להגי' ועוד שינוי דשיע לא קאי והוא‬
‫דוחק‪ .‬ועוד אס"ד מתחלה מיירי אי שיע קאי‪ ,‬א"כ‬
‫בכלי שאינו מנוקב למבשל בכלי שא"מ שעל ידי‬ ‫לק"מ דאע"ג דהבשר נ"נ‪ ,‬מ"מ כיו שהאוסר שהוא‬
‫רתיחת הרוטב מבלבל ומפליט ואיידי דטריד לא‬ ‫הד אינו נכנס ללב מפני שיעתו‪ ,‬ג שמנונית הבשר‬

‫בלע‪.‬‬ ‫אינו אוסר‪ .‬וכ הקשה פר"ח סי' ע"ב )סק"ה(‪.‬‬

‫]·„·¯‪[ÌÈ˘˘· ÂÏËÈ· ÔÓ¢ ˙ÁÈÏÓ˘ È"¯‰ È‬‬ ‫‪ „ÂÚ‬קשה לקושיא ב' של תוס' ועוד שיע לא קאי‪,‬‬

‫‪ .È‬אעורר לעיי בדברי המרדכי )חולי סי' תרע"ד( גבי‬ ‫לזה לא צריכא להקשות מדרישא מיירי ע‬
‫בשר‪ ,‬דאפילו אי מיירי בלא בשר כיו דמיירי‬
‫הני אטמהתא ]ש צז‪ ,‬ב[ שכתב דעת הר"י‬ ‫בבישול א"כ לא הוה דומי' דלב דמיירי דוקא בצלי‬
‫דמליחת שומ בס' מהנהו אטמהתא דאי לאו דהוי‬
‫ס' ביר מ"ט דמא דשרי ע"כ‪ .‬ודבריו תמוהי‬ ‫אי שיע לא קאי‪.‬‬
‫וביותר למעיי בהגהת שערי דורא )סי' לח( ומהרש"ל‬
‫בביאור ש"ד תמה עליו דאי איתא דהוה ס' א"כ מ"ט‬ ‫‡·‪ Ï‬האמת יורה דרכו דודאי לר"ת אי שו חילוק‬
‫דרבינא דאוסר‪ .‬ועוד שהוא מערכה על הדרוש‬
‫בכחל בי צלי לבישול רק בי בהדי בשר‬
‫דילמא מליחה ל"ב ס' ומשו"ה התיר‪.‬‬ ‫לבלא בשר‪ ,‬וא"כ תוס' מוקי הברייתא בצלי ורק ע‬
‫בשר דבכחל כה"ג בעי קריעה לר"ת‪ ,‬אלא דקשה‬
‫‪ „" ÚÏ ‰Â‬דס"ל כהפוסקי דכל היכא דאמרינ‬ ‫לה על זה כיו דשיע לא קאי‪ ,‬נמצא הלב בולע הד‬
‫ויכול האוסר לכנוס לתו הלב ונכנס ג הנאסר היינו‬
‫מותר ר"ל לגמרי אפי' בלא קליפה‪,‬‬ ‫שמנונית שנעשה נבלה נכנס עמו‪ .‬ונהי דלעני ד‬
‫וס"ל הא דלא בעי קליפה לגיד היינו משו דנוטלי‬ ‫אמרינ כבולעו כ פולטו‪ ,‬אבל גבי שמנונית לא‬
‫השומ שתחת הגיד והוא במקו קליפה‪ ,‬נגד השומ‬ ‫אמרינ הכי‪ ,‬והכא ל"ש כ"מ שהאוסר כו'‪ ,‬דהרי‬
‫הי' היר ס' ומשו"ה התיר‪ ,‬א רבינא ס"ל מליח‬ ‫האוסר נכנס לתוכו וא"ש וק"ל‪ .‬נמצא לפ"ז קמו‬
‫כמבושל וא"כ צרי ס' ג נגד הגיד עצמו‪ ,‬וכ"כ‬ ‫נצבו כמו נד דברי הנ"ל דלר"ת סברת שיע אינה‬
‫]=וכל כ [ לא הי' ביר להיות ס' נגד הגיד ושמנו‪,‬‬
‫דלא היה בו אלא ס' נגד השומ בלי הגיד וא"ש‪.‬‬ ‫סברא כלל‪.‬‬
‫אבל אי היה ס"ד דמליחה לא בעי ס' אפילו בשומ‬
‫א"כ צרי קליפה במקו שנגע השומ אי התיר‬ ‫‪ „ÂÚ‬כתבתי ש דרש"י לטעמיה דס"ל דמוקי להכחל‬
‫לגמרי בלא קליפה‪ ,‬כנלענ"ד פי' דברי הר"י‬
‫היינו בצלי דלר"ת צלי מותר אפי' לכתחילה‪,‬‬
‫התמוהי ‪.‬‬ ‫א"כ מוקי משנתינו בבישול ע"כ וא"כ ע"כ סיפא‬
‫דלב נמי בבישול ומטעמא דשיע‪ ,‬מדחזינ לר"ת‬
‫]·„·¯‪[‡Î È"ÒÂÒ È"··˘ ˙"¯ È‬‬
‫טעמא דשיע קאי‪ ,‬מה"ת נחלק עליו בזה‪.Ê‬‬
‫‪ .‡È‬בסו סימ צ"א מייתי הב"י דברי הר"ת דס"ל‬
‫]·„·¯‪[· ,„Ú ÌÈÁÒÙ 'ÒÂ˙·˘ ‡"·È¯ È‬‬
‫בב"ח דתרי יותר מיו של אסור מדרבנ‬
‫מדאמר )בפסחי מד‪ ,‬ב( אי תרו ליה כולי יומא‬ ‫‪ .Á‬דברי ריב"א שבתוס' ר"פ כיצד צולי ריש ע"ב‬
‫בחלבא‪ ,‬משא"כ יותר מיו של אסור והוא תמוה‬
‫מאוד דהא הש"ס אדאורייתא קאי דכוליה יומא וה"ה‬ ‫ד"ה שאני כו'‪ ,‬המה למסקנא דמיירי בשמנונית‪,‬‬
‫כמה יומי ודוקא דר בישול‪ ,‬אבל מדרבנ אסור א‬ ‫ואז אוסרת דתנ ‪ ,‬שלא לצור הוא‪ ,‬ולא שני ליה רק‬
‫ביו מצוצמ א לא נאמר אי אפשר לצמצ הזמ‬ ‫איידי דתנ אינה נאסרת‪ ,‬וא"כ קשה ליתני נמי גבי‬
‫ובדרבנ הולכי להקל עד שיהיה קצת יותר מיו‬ ‫לב כה"ג‪ ,‬אבל להס"ד דמיירי מד ‪ ,‬אוסרת אשמעינ‬
‫דד הכבד אוסר דה"א רחמנא שרי' דאפילו למ"ד‬
‫של ‪ .‬וזה אינו במשמע לשונו‪.‬‬ ‫דמליחה נמי לא יועיל‪ ,‬מ"מ ה"א )דג ( ]דד [ זה‬
‫לא יאסר כלל‪ .‬א"כ לק"מ ליתני נמי לב‪ ,‬דהא דלב‬

‫‪.‡ ,Á ÔÈÏÂÁ Ò"˙Á 'ÈÁ ‰‡¯ .Â‬‬
‫‪.‡ ,˘ ÔÈÏÂÁ Ò"˙Á 'ÈÁ 'ÈÚ ,ÌÈ ·ÂÓ Ô‡Î Ìȯ·„‰ Ôȇ ̉˘ ÈÙÎ .Ê‬‬