Page 157 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˜‪·Î‬‬

‫˙˘‪‡Ú ‰·Â‬‬

‫]·‪[‰ÁÈÏÓ ˙ÂÎω· ÌÈ È Ú ‰ÓÎ ¯Â‡È‬‬

‫]·‪[‡ ,‡È˜ ÔÈÏÂÁ Ô"¯‰ ȯ·„· .‬‬ ‫‡‪[‡ ,‚Ș - ‡ ,Áˆ ÔÈÏÂÁ Ô"¯‰ ȯ·„·] .‬‬

‫·‪ .‬דברי הר" בסוגי' דנ"ט בר נ"ט )חולי קיא‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫‡‪ .‬כתבת במ"ש המחבר סי' ע' סעי ג' ויש מי‬

‫כוונתו מבוארת לחלק בי דגי שהטע הוא‬ ‫שאומר דבנגע טמא התפל בטהור המליח הוה‬
‫מובלע בתוכ וכבר נתחלש בפליט' ופוגע בחלב‬ ‫לי' כאלו שניה מלוחי ‪ ,‬זה כתב הר" לשיטתו כי‬
‫שבכותח‪ ,‬ובי טע בשר שבמי הצלולי‬ ‫הוכרח כ מפני שהוא כתב )חולי צח‪ ,‬א( זיתא דתרבא‬
‫שהטעמי נפגשי זב"ז להדיא‪ ,‬ובחי' אנשי ש כתב‬ ‫לדיקולא דבשרא היינו סל שמלחו בו בשר ואי דר‬
‫זה מסברא דנפשיה ולא שת לבו שזה כוונת הר"‬ ‫למלוח חלב‪ ,‬וע"כ משו שנגעו זה בזה ה"ל כשניה‬
‫מלוחי הנה ג הרשב"א משמע דס"ל דמיירי בסל‬
‫בעצמו‪.‬‬ ‫שמלחו בו כמבואר בחי' רשב"א )ש (‪ ,‬ועוד שאינו‬
‫דוחה פירוש זה לשיטת רש"י אלא מטע אחר ולא‬
‫]‚‪[˘È˘ ‰"„ ‡ ,ËÏ ‰ˆÈ· È"˘¯ ȯ·„· .‬‬ ‫משו טמא תפל ע"ש‪ .‬והנה הוא ס"ל דבשניה‬
‫נוגעי מיירי ה דטמא תפל כדמוכח ממ"ש ש‬
‫‚‪ .‬דברי רש"י דביצה ל"ט ע"א‪ ,‬י"ל כוונתו דתרווייהו‬ ‫לעני עילאה ותתאה גבר וכ במ"ש בתה"א ד צ"ב‬
‫ע"ב וצ"ג ע"א אע"כ מוקי לה בתרבא מלוח כי דרכ‬
‫צריכי למחר יוליכוהו או היו יאכלוה כא ‪ ,‬דהיו‬ ‫הי' למלוח חלבי כמבואר פ"ק דביצה )יא‪ ,‬א( גבי‬
‫יאכלוהו כא לחוד לא הוה דשיל"מ דלדבר זה לא‬ ‫מליחת חלבי בי"ט וא"כ י"ל להרשב"א אפי'‬
‫נאסר מעול ולמחר יוליכוהו לחוד אינו מועיל דהוי‬ ‫בתרבא תפל מ"מ אסור משו תתאה גבר הבשר‬
‫שלא במינו אלא מכח צירו שניה הוה דשיל"מ‡‪.‬‬
‫ואע"ג דלרב אשי קיימינ ואיהו ס"ל ביבמות )פב‪ ,‬א(‬ ‫המלוח‪ ,‬וא"כ מנ"ל להר" להוכיח דינו‪.‬‬
‫כה"ג יש לו מתירי כאשר כתבת‪ ,‬מ"מ רצה רש"י‬
‫לפרש הכא שיהיה נכו ג אליבא דהלכתא‪ ,‬וא"כ אי‬ ‫‡·‪ Ï‬ההכרח שהביא הר" לפרש כ הוא קושיתו‬
‫עני זה לפת שאפאה ע הצלי‪ ,‬שאי בו אלא צד‬
‫אחד שיכול לאכול עתה‪ ,‬וזה דבר שלא נאסר מעול ‪.‬‬ ‫בחי' )ש ( שכתב על הא דרמב" גבי טמא‬
‫ועיי בלשו רמב" במשנה דמס' ע"ז )פרק ה' מ"ט(‬ ‫תפל נימא תתאי גבר ותי' וז"ל‪ ,‬אפשר דהכא לאו‬
‫אלו אסורי ואוסרי בכ"ש בסו דבריו‪ .‬וה הנה‬ ‫בנוגעי זב"ז מיירי אלא שעומדי בסמו בכדי‬
‫שפליטת הטמא נוגע בטהור‪ ,‬דבכה"ג למ"ד תתאה‬
‫דבריו פט"ו ממ"א הלכה ט' ועיי כ"מ ש ‪.‬‬ ‫גבר הא איכא שהרי הפלטה זב תחתיו ולמ"ד עילאה‬
‫גבר נמי אפשר לאו דוקא עילאה אלא ה"ה מ‬
‫]„·¯ ˘‪[ÔÓÊ ¯Á‡Ï ÔȯÈ˙Ó ÂÏ ˘È‬‬ ‫הצדדי ולא אמר עילאה אלא למעוטי תתאה ואפי'‬
‫למ"ד תתאה נמי אפ"ל כ עכ"ל‪ .‬הרי מה שבקשנו‪.‬‬
‫‪ ‰¯Â‡ÎÏÂ‬צ"ע הלא ר"י ור"ל אמרו ]ע"ז עג‪,‬‬ ‫ובאמת ש בחי' חזר בו שוב בעצמו וכתב תירו‬
‫אחר דל"ש במליחה עילאה ותתאה‪ ,‬דבשלמא מה‬
‫ב[ חו מטבל‪ ,‬והרמב" כתב ש‬ ‫שחמימתו מחמת האור א"כ מקומו גור לו‬
‫בהל' ו' טע טבל במשהו משו דאפשר לתקנו‪,‬‬ ‫וכשהורק ממקומו י"ל זה גובר או זה‪ ,‬משא"כ‬
‫וא"כ כיו שכ מ"ט לא הזכירו נמי חמ בפסח‪ .‬אשר‬ ‫מליחה כל מקו שהול רתיחתו הול עמו ע"ש‪.‬‬
‫מזה נראה שיש חילוק בי יש לו מתירי דטבל‬ ‫ובאמת צ"ל סברא כזו ג לתי' ראשו דאל"ה קשה‬
‫דאפשר לתקנו מיד ולאלתר‪ ,‬ובי דבר שיותר אחר‬ ‫הא קי"ל לעול מה שעומד במקומו הוא תתאה‪,‬‬
‫זמ כחמ וכדומה·‪ ,‬ויש מקו עיו בזה ואי כא‬ ‫ומה שזב אליו הוא עילאה כמבואר בש" סי' צ"ב‬

‫מקומו‪ .‬ועיי נב"י ]מהדו"ק[ חי"ד סי' צ"ב‪.‬‬ ‫סקל"ו‪.‬‬

‫‪ ‡‰Â‬דנקיט הרמב" טעמא דטבל משו שאפשר‬

‫לתקנו כהירושלמי )נדרי פ"ו ה"ד( נראה משו‬

‫˙˘‪‡Ú ‰·Â‬‬
‫‡‪.‡ ,ÁÏ ‰ˆÈ· Á"ψ‰ ˙‡Ê ¯‡·Ï Î"˘Ó ‰‡¯ .‬‬

‫·‪·˜ 'ÈÒ „"¯ÂÈ Á"· 'ÈÚ .‰‡·‰ ‰ ˘Ï ¯ÂÒÈ‡Ï ¯ÊÂÁ˘ ÔÂÈÎ Ó"χ˘„ ȉ ‡Ï ıÓÁ„ Ó¯˙ 'ÈÒ ‡"Ù ‰ˆÈ·Â ‚Ú˜˙ 'ÈÒ ·"Ù ÌÈÁÒÙ È΄¯Ó‰ .‬‬

‫˘‪.· ,‚Ú Ê"Ú Ò"Á 'ÈÁ 'ÈÚ .˘„Á ¯ÂÒȇ ÔÈ ÚÏ ÔÎ ·˙Î‬‬