Page 166 - 2
P. 166
Ì˙Áתשובה עד ‡Ï˜ ¯ÙÂÒ
אי יוצדק לומר כל צפור טהורה תאכלו אע"ג הי' מותר Áלפי שאינו דומה לנשר ,אבל אי דורס נמי
מריבוי דכל מרבינ משולחת של מצורע )בקידושי נז, הרי דומה לנשר ואסור ,ולא עוד אלא כל שאי לו
א( היינו מכל כמ"ש רמב" ר"פ מצורע ,אבל גופי'
דקרא אי לו שחר וע"כ סמי אצפור שכבר הוזכר סימ גופו ניחוש שמא ידרוס ויהיה נשר ואסור.
בתורה שהוא טהור ואמר כל אות צפור טהורה
תאכלו ולא הוזכר צפור בתורה כי א תור ,כמ"ש Ê"ÙÏÂא"ש לשו הש"ס מה נשר וכו' א כל כיוצא
רמב" ר"פ מצורע דתור נקרא צפור כדכתיב ואת
בו .ונדחקו כל הראשוני מה כיוצא בו דנשר
הצפור לא בתר. והא"ש כנ"ל .וכ לשו עו הבא בסימ אחד בלשו
תני ר' חייא ,י"ל על זה האופ שבא במקרה כמו
˙Ó‡‰Âסו פרק שלוח הק )קמ ,א( דריש ש"ס ה פרה שילדה כמי חמור וכנ"ל וכמה קושיות יתישבו
טהורה ,ועיי היטב ברמב" ר"פ מצורע בסוגיא עי"ז.
ותשכיל .ואה"נ שליו נמי כתיב בקרא שאכלו במדבר
אבל לא נקרא צפור אלא נקרא עו כנ ,עיי ר"פ Ï" Âכי כ מבואר בלשו הקרא בפרשת ראה )יד,
יו הכפורי )עה ,ב( וימטר עליה כעפר שאר וכחול
ימי עו כנ עיי רמב" הנ"ל ,וא"כ כל צפור יא( כל צפור טהורה תאכלו וזה אשר לא
טהורה היינו תורי וכל דדמי ליה וזה אשר לא תאכלו מה הנשר .וצ"ע האי לישנא הא בצפור
תאכלו נשר וכל דדמי ליה ומדסתרי הדיוקי ומוכח טהורה עסיק מאי שיי אשר לא תאכלו מה ,וכי מ
מילפותא דשמעתי דכיוצא בו דנשר הוא עיקר לעני הטהורי לא יאכל הנשר ,ולהנ"ל א"ש הא נשר
עו טהור הנדמה לנשר כנ"ל מוקמי דמיו דתורי
כל צפור טהורה תאכלו לאכילת הקרבת מזבח אתיא על כל כיוצא בו והיינו היוצא מ הטהורי
וכהני ,דכל שאינו דומה בד' סימני לתורי א דומיא דנשר אותו לא יאכל אפי' מה פירוש היוצא
ע"פ שיצא מביצת תורי פסול להקרבה וכאילו
תאמר כל צפור טהורה תאכלו אפי' מזבח וכהני , מ הטהורי כיו שדומה לנשר.
וזה אשר לא תאכלו אפילו ההדיוט הנשר ,ומה שבי
תורי לנשר ,המזבח לא יאכל ,וההדיוטי יאכלו ‰Ê·Âי"ל בש"ס )ש סא ,ב( א"ר עוקבא בר חמא
כנעל"ד נכו בעזה"י. לקרב ,דצ"ע כיו דעיקר קושית תורי למה
‰Ê·Âניחא דקאמר תורי ,ולא אמר נמי שליו דאכלו לי אינו אלא טעות המקש דהוה סד'"א דמיותר שו
תורי להכי וכמ"ש תוספות )בע"א ד"ה לא( ,וטעות
ישראל במדבר ,וע"כ יש לו ד' סימני טהרה הי' בידו דלא אייתר שו קרא אלא כולהו כתיבי
דאל"ה מאי פרי לקמ מי"ט עופות ומפרס ,הרי לצור קרב ,א"כ מאי שיי א"ר עוקבא בר חמא
שליו אכלו ולא היה לו ד' סימני ,אע"כ יש בו ד'
סימני ,א"כ מ"ש תורי דנקט .ואע"ג שכתבתי כאילו חידש דבר ושאר אמוראי לא אמרי הכי ,וכי
בקרא כתי' צפור ושליו לא נקרא צפור ,אקרא גופי' מי לא ידע זה ואיננו אלא שקלא וטריא בעלמא ומאי
קשיא מ"ט לא נקט כל עו כנ טהור תאכלו לכלול
שיי ליחס תירו זה לר' עוקבא בר חמא.
ג שליו ולהנ"ל א"ש דקאי אאכילת מזבח.
Î"Úנלע"ד דודאי אמת כ הוא דאיכא שו קרא
Ô‡˙‡„Âעלה שיטה קמייתא דתוס' נדה הנ"ל
מיותר להכי ,א ר' עוקבא בר חמא חידש ל
דמחלק בי זכר לנקבה ,י"ל דס"ל
דשמנה ספיקות לא הי' לה שו סימ טהרה אלא דלהקרבה איצטרי ,ופי' כש דנשר בא להורות
קורקב נקל בסכי ולא ידעו אי דרסי או לאו.Ë דאפרוח ביצת עו טהור הדומה לנשר אסור ,וה"ה
והשתא אי קליפת הסכי שמי' קליפה ה"ל סי' אפרוחי ביצת נשר שיש לו סימ טהרה מותר ה"ה
המחודש ובודאי לא ידרוס דפרס ועזני' לא שכיחי, בתורי לעני אפרוח ביצת תורי לא הותרה
ואי לא שמיה קליפה איכא למיחש שידרוס והוא להקרבה אא"כ יש לו כל ד' סימני טהרה ,אבל אי
חסר אחד מה נהי דמותר באכילה שאינו דומה
לנשר מ"מ להקרבה אסור א ע"פ שהוא ב תור
שנולד מביצתו מ"מ אינו דומה לתור ,והוא נכו
לפע"ד בעזה"י.
„"ÏÚ ‰Âדפסוק המיותר לכ היינו גופיה דקרא כל
צפור טהורה תאכלו ,שהוא תמוה
במשמעותיה כי טר שהתחיל לדבר משו עו טמא
È˙ ·˙‰ ·Â˘ ,‰Ê ÏΠ‰ÈÓ ‰"„· ÔÓ˜Ï Î"˘ÓÎ ÔΠ ȇ È"˘¯ 'È˘Ï Ï·‡ È"˘¯ ÏÚ Ì˘ ˜ÏÁ˘ 'ÒÂ˙ ˙ËÈ˘ ÈÙÏ Â Èȉ ·" :Ï" ‰ ˙‰‚‰· .Á
˘.· ү„ ȇ ‰¯‰Ë 'ÈÒ Ì¢ ÂÏ Ôȇ ̇ (Ï"‰Ê·) ÌÈ„ÂÓÚ‰ ÔÈ· È˙‰‚‰Â „"‰Ë ԇΠ˘È
ÏÚ ‰˘˜‰ Ì˘ ÛÈ˘ Ì"¯‰Ó 'ÈÁ·Â ‰¯‰Ë È ÓÒ '‚ Ì‰Ï 'ȉ„ (‰ÈȘÈÙÒ È‡Ó ‰"„ ·"Ú ·"Ò Û„) ÔÈÏÂÁ 'ÒÂ˙ È"˘¯ 'È˘ ·" :Ï" ‰ ˙‰‚‰· .Ë
˙ȇ ˜Â„·Ï Ì‰Ï ‰È‰ ‰ÈȘÈÙÒ· ÂÁÈ ‰ ȇӇ Î"‡„ ¯ÈÙ˘ ‰Á„ ('Ú ˙‡) ÛÈ˘ Ì"¯‰Ó ¯Â‡È··Â ԇΠÒ"˙Á‰ '΢ ÂÓÎ Ï"ÁÎ˘Ó È¯‰„ 'ÒÂ
