Page 168 - 2
P. 168
Ì˙Áתשובה עד ‚Ϙ ¯ÙÂÒ
יורה לנו שלא ישחית אדרבא טפי יש לחוש אע"כ טהור כיו שאי לו סי' גו רק שאינו דורס דלמא
דלא כר"ת אלא כפירוש רש"י .וצ"ל ]ד[רבינו ת פרס ועזניה היא ‚Èכמ"ש תוס' )ש סב ,א ד"ה והוא(
מפרש אצבע יתירה כהר" אצבע ארו מחבריו. בדאמימר והוא דלא דריס שאותו סימ הוא שאינו
דורס ואז איכא למיחש לפרס ועזניה ,אלא דלא
ÈÙÏÂהנ"ל המפרש כפירש"י אצבע יתירה של אחורי שכיחא אבל לא שיי לומר בידוע שהוא טהור.
ואולי מפני כ כתב הר" בידוע שהוא טהור הוא לאו
רגל ,מוכח כפי' רש"י דסיפא ארישא קאי ,ויש דוקא ,אבל ר' ירוח לא ס"ל כ עיי' בב"י )סי' פב(.
לפרש כפירוש רבינו ירוח ג' אצבעות לכא וא' ויש כא הכרח לשיטת רש"י דסיפא ארישא סמי
דבעינ ד' סימני ,ורבי אליעזר בר צדוק מפרש אי
לכא טהור בודאי טהור. נברר עני הדריסה ומשו הכי העמיד רש"י פירושו
אברייתא ולא אמתניתי משו דבברייתא מוכח כ
·˙") Îפרשת שמיני ה ,ב( אמר ר' ישמעאל נשר נשר
כנ"ל.
לגז"ש מה נשר האמור בת"כ עשה המאכיל
כאוכל בנשר וכל האמורי עמו ,דהא כתיב לא ‰ ‰Âרש"י )סב ,א ד"ה והני( פי' דורס ואוכל שדורס
יאכלו א נשר האמור במשנה תורה לחייב מאכיל
כאוכל הנשר וכל האמורי עמו .ולכאורה לא פליג ברגליו על מאכלו ,אע"ג דמשמע ברמב"
אש"ס דיל דאיצטרי לסי' וכל כיוצא בו דנשר, בפי' המשנה דריסה על מאכלו הוא רק לסימ שהוא
ובת"כ גופיה )ש ה"ו( מייתי ה דרשא אלא דהוה מעופות הטורפי וכל עיקר טע איסור משו שהוא
סגי בחד נשר דלגופיה לא איצטרי דהשתא בתלתא אכזר וטור ,כמ"ש רמב" פ' שמיני )יא ,יג( ,מ"מ
ותרי וחד לא ניכול ,נשר דלית ליה כלל מבעיא ,ורק לא רצה לפרש דורס ומטיל ארס דא"כ לא הול"ל
לסימני איצטרי ובחד נשר דת"כ סגי ואייתר איד ואוכל אלא דורס סת ורמב" נדחק דורס לאכול
לאפנויי לגז"ש .אלא לפי מה שכתבתי לעיל עיקר וזהו דוחק להזכיר כ גבי סימני עופות ,ולא דמי
ילפותא מדכתיב כל צפור טהורה תאכלו וזה אשר לארי דורס ואוכל )בב"ק טז ,ב( כי הת הוצר לחלק
לא תאכלו מה הנשר והיינו קרא דמשנה תורה וא בי ארי לזאב ובי אורחיה ללאו אורחיה ע"ש .אבל
כ זה שבת"כ הוא המופנה ואתי למיל אדמשנה בסימני עופות לא היה לו להזכיר אכילה .אע"כ דורס
תורה שיהיה המאכיל כאוכל וזה דוחק ונגד שיטת ברגליו על מאכלו וזהו סימ שהוא מ הטורפי
רבינו פר דלעול המופנה אתי ללמד על עצמו.
ועי' בזה בכללי סוגי' )כלל מח( שבסו ס' באר יעקב. כמ"ש פי' משנה לרמב" .
) Ì"·Ó¯‰הל' מאכלות אסורות פ"א הלי"ד( פסק בזרזיר ‰ ‰Âשיטת רש"י )נט ,א ד"ה אצבע( אצבע יתירה
כר"א ואפ"ה פסק כאחרי דבעי שכ שאחורי רגל .ור" )ש ( העיד שבאותו אצבע
ונדמה .וכ' רלב"ח בתשובה )סי' קה( דס"ל אפושי הוא עיקר דריסת הדורסי ,אלא שטהורי אע"פ
פלוגתא לא מפשינ ונימא בזרזיר לא פליגי שהרי שיש לה כלי משחית אינ דורסי בו ,אבל
הוא שכ וג נדמה שחור כעורב ,ולא פליגי אלא הדורסי עיקר מלחמת באצבע הלז וצ"ל לפירש"י
בסנונית דלא דמי אלא שכ ,אבל זרזיר נהי )דלא( הנשר הוא הגדול שבדורסי ודורס אפי' בלא אצבע
]דר"א[ אסרו מטע שכ לחוד דסגי ליה בהכי ,מ"מ יתירה הלז ,והטהורי אע"פ שיש לה כלי משחית
רבנ אסרי ליה מטע שכ ונדמה כי כ הוא באמת אינ דורסי אבל לא יכחיש המציאות שאצבע
יתירה הלז הוא עיקר כלי מלחמת הדורסי וכמו
אלו דבריו ז"ל. שהעיד הר" ז"ל ע"ש .היות כ יש לתמוה על פירוש
התוס' )סא ,א ד"ה כל( דכל שיש לו ג' סימני בגופו
˙Ó‡·Âכי כ משמע מש"ס בב"ק סו פרק החובל בידוע שאינו דורס ,ועו הבא לפנינו בזפק וקורקב
נקל ואי לו אצבע יתירה אנו מסופקי אולי ידרוס
)צב ,ב( דמייתי ליה בסתמא לא לחנ הל בלי כלי משחית אצבע יתירה כמו הנשר ,וכשיהיה
הזרזיר וכו' .וברבה בפסוק ויהי עשו ב ארבעי לו ג כלי משחיתו אצבע יתירה ויהיה ג' סימני
שנה פסק ר' חייא כ בזרזיר ,ומייתי ליה רלב"ח גופו אז נדע שלא ידרוס ,אי יתכ שכלי המשחית
הנ"ל ,ע"כ משמע בודאי בזרזיר הלכה כר"א.
‡ Íדברי רלב"ח הנ"ל דחוקי ביישוב הסוגיא.
והנה גי' הרי" )ש סג ,א( למינו לרבות זרזיר
למינהו לרבות סנונית לבנה .וכתב רלב"ח דרוצה
ÏÊÈ ‡Î‰ ¯ÓÈÓÏ ‡ÎÈÏ„ ‡¯ÓÂÁÏ '˙Èȯ‡„ 'Ò 'Î ‡¯˜ ȇ„ ¯ÈÎÓ Â È‡·„ ‰È ÊÚ ү٠¯ÈÎÓ· ȯÈÈÓ ˆ"·‡¯„ Ï"È Èχ :Á"·Á ˙‰‚‰· .‚È
·˙¯ ¯‚"Ò 'ÈÒ .˜ÙÒ È¯˜Ó ‡Ï ‰ÚÈ„È Ô¯ÒÁ 'Ò„ ‰Ê ÔÈ„Ï ‰È‡¯ Ô‡ÎÓ ˜ÙÒ Ì˘ ‰ÈÏÚ ÍÈÈ˘ ‡Ï„ ‰ÚÈ„È Ô¯ÒÁ ˜ÙÒ Ï"‰„ ‡ÓÏÚ„ ‡·Â
.‰Ê· ˘È‚¯‰ ÛÒΉ ˙„˜ 'Ò· Ï·‡ ‰Ê· ˘È‚¯‰ ‡Ï˘ Í"˘‰Ó 'ÈÓ˙Â
