Page 178 - 2
P. 178
Ì˙Áתשובה עח ‚Ó˜ ¯ÙÂÒ
˘‡ .‰˘„Úη ‰‡ÓËÓ ‰·˜È  ‰Ó˜¯ Ìקושטא ‡ ‡Ïעל כרח כר"ת דרבינא ס"ל יש לסמו אסי'
דמילתא קאמר אבל י"ל דברייתא לא מיירי דגי ,א לזה קשה ממעשה רב דירושלמי
אלא מאיסורי מאכלות ולא מטומאה וטהרה אלא דאשכח טהורי דמיא לטמאי ורבינא לא יכחיש
דמסקי' במס' מעילה )טז ,ב( דח' שרצי המטמאי המציאות ומעשה רב דירושלמי דהוה קוד לרבינא
שיעור אכילת כטומאת בכעדשה ושאר שרצי וצ"ל נהי דאשכח טהורי דדמיא לטמאי מ"מ לא
שיעור אכילת בכזית .וא"כ אי ביצת עו טמא אשכח בהיפו שיהיה טמאי דמיא לטהורי ולא
שיעור מלקות בכזית ואי ביצת שר שיעור מלקות דמי לעורבא דדמיא לדיונה ,ובסברא זו כבר עמד
בכעדשה ,עמ"ש תוס' לקמ ק"כ ריש ע"ב ומ"מ בחי' ר" גבי ח' ספקות ,והשתא נהי מ"מ סי' מובהק
פרי שפיר דלמא דנחש הוא דלית ביה טומאה וא"כ גמור לא הוה כיו דעכ"פ אשכח טהורי דמיא
לטמאי מ"מ כיו דלא אשכח שו מי קבוע
שיעור אכילת ג"כ בכזית. לפנינו שיהיו טמאי דמיא לטהורי ,א"כ סמכינ
ארובא וכל שיש בו סי' יש להתיר ,א א הדג
Ê"ÙÏÂליתא למ"ש לעיל דאיכא לפרש לעני ספק לפנינו ויש בו ריעותא שאי לו קשקשי והלא רוב
דגי אי קשקשיה נושרי במי ואי נוכיח
טומאה ע"ש ,וליתא דבס' ליכא נפקותא מסימני עוברי שאינו מובהק רק מכח רוב דרוב
למלקות בי כעדשה או כזית דאי לוקי על שיש לה סי' זה טהורי המה ,נימא בהיפו רוב
טהורי אי קשקשיה נושרי במי ע"כ אי להתיר
הספיקות וחצי שיעור אסור מה"ת ואי להארי . הדג על סמ סי' עוברי וקרביי וכ"כ ש" סי' פ"ג
סק"ו בדעת הרא"ש והטור לעני ראש ושדרה ע"ש.
˘‡ı¯˘ ÌÂ˘Ó [‰ÈÏÚ] ‰˜ÂÏ ‰Ï· ‰Ó˜È¯ Ì
‰ÓÂשהעיד הטור שכ דעת הרא"ש נראה לי משו
.ı¯‡‰ ÏÚ ı¯Â˘‰יש כא ג' שיטות ,להתוס'
א ריק אי חילוק בי עו לשר לעול לוקה, דבחולי )סי' סא( כשפסק סימני לאו דאורייתא
אלא בשר מתרינ משו שר האר ובעו משו כתב ולעני סימני דגי אי דאורייתא כתבתי פ' אי
שר העו .א קוד ריקו קיל שר מעו ,דעו מעמידי ,ואס"ד ס"ל סי' דגי לאו דאורייתא מה
לוקה משו בת היענה ושר מותר לגמרי מ היה לו להראות מקו אפרק אי מעמידי ה"ל
למיכללינהו בחדא פסקא סימני לאו דאורייתא
התורה.Á כדכייל ליה הברייתא כסימני ביצי כ סימני דגי ,
‡"·˘¯‰ÏÂנהפו הוא דקיל עו משר ,דלאחר אע"כ מסי' ביצי לא ברירא ליה סי' דגי .
ריקו לוקה אשר משו שור על Ì˙‰Âבפ' אי מעמידי )סי' מג( כדמייתי הוכחת
האר ועו אינו לוקה כלל דשר אר ליכא ושר
עו נמי כל זמ שאינו מעופ אינו בלאו דשר עו ר"ת הקשה עליו קו' תוס' אי תלי תניא
בדלא תניא דגי בביצי ותיר הוא הקו' ע"ש .ש"מ
ואבת היענה אינו לוקה אלא עשה בעלמא. ס"ל הלכתא כוותיה דר"ת בהא אע"ג דמתחלה כ'
דיש לדחות ראית ר"ת משו דה"ל למימר באומר
) Ì"·Ó¯ÏÂש ה"א( כל אנפי שוי קוד ריקו עו פלוני וטהור הוא ,פי' על דר פלפול יש לדחות,
אבל באמת אי כא דחיה כמש"ל ,דס"ל ג אחר
אמעטו מלאו מבשר לא תאכלו הא שנימוחו מועיל דג פלוני ואפ"ה לא אמרו רב מטע
חלב וביצי ליכא לאו והדר אתרבו מבת היענה הנ"ל ואס"ד שדחאו לגמרי לא הוה הדר ומקשה
לאיסורא וזה כולל כל מיני טמאי ולאחר ריקו עליו ומתר הקושיא דתלי תניא בדלא תניא ,וע"כ
לוקי ע"ז משו שר עו ולזה משו שר האר ס"ל להרא"ש לסמו אסי' וג שנאמ לומר דג פלוני
כהתוספות ,ולרמב" לא קשי' ק' תוס' בת היענה וטהור אחר שנימוחו והא דמייתי רא"ש אח"כ
למה לי ,דמשו דכתיב מיעוטא מבשר ולא הירושלמי היינו לדחות היתר הברבוטא ע"י היכר
העוברי אבל להתיר עוברי גופיה לא נדחו דברי
מביצת הוצר לאוסר מבת היענה.
ר"ת.
‰ ‰Âבה"ג פ' ג"ה כ' היתר טהורה מדאצטרי בת
היענה כמ"ש תוס') ,וצ"ע( ]וצ"ל[ דלא ניחא
ליה למימר היתר טהורה מתקח ל ולא לכלבי ,
דז"א ,דאפי' נימא ביצה אסורה מ"מ אפרוח היוצא
ממנו מותר דאימת קא גביל וכו' וא"כ הוה שפיר ל
ולא אימעט אלא אפרוח טמאה דהוה לכלבי ,אבל
ביצה טהורה אפי' יהיה הביצה אסורה באכילה מ"מ
אינה לכלבי אלא לגדל אפרוחי וק"ל ,ועיי מ"ש
.Ì˘ ÔÈÏÂÁ ‡"·˘¯‰ Î"Π.Á
