Page 179 - 2
P. 179
˙·¢˙ יורה דעה ˘‡˙ÂÏ ˜„Ó
בב"ח וכלאי עניני שוני ה ותו לא הוה חידוש. תוס' סוכה ל"ה ע"א ד"ה לפי וכו' ,ואולי הכא ס"ל
תו כ' תוס' כיו שכל אמה"ח אסור ה"ל האי חידוש, לתוס' דבעי' ל דומיא דא שהיא מותרת מדכתיב
פי' משא"כ כלאי איכא זרעי ולבישה והרבעה צפור כדלקמ ק"מ )ע"א( ואמר רחמנא הא תשלח
והנהגה ,אבל הכא ליכא אלא ב' התירי חלב וביצי והביצי לא תשלח אלא תקח ל כמו שהיתה הא
אלו לא נשלחה ,וא"כ צרי שיהיו הביצי בעצמ
ואכתי צ"ע.È מותרי ולא לגדל אפרוחי ,ויש לעיי לפ"ז לקמ
ש גבי א טרפה דמסיק א כ צפור למה לי
„) ˙·È˙ È˙˘· ‡¯ÙÒ ‰ÈÏ ˜ÈÒÙסה ,א( .הנה כל
ולהנ"ל איצטרי צפור ויש ליישב וק"ל.
בעלי מסורה הסכימו דכדרלעומר תיבה
אחת וכ הלכה רווחת כמסורה נגד הש"ס ,א בס' ‰ ‰Âבפ' משפטי בפסוק לא תבשל גדי כתב
אור תורה פ' ל ל תמה מאד על מאור של ישראל
]הרמ"א[ ]הרמ"ה[ שכ' שכ מוכח בחולי הראב"ע דיענה אינו ראוי למאכל אד בשו
דכדרלעומר מלה חדא והוא ההיפו .ועי' מה אופ והיא כע ואפילו בקטנות מתחלת יצירת אי
שהארי בתשו' שב יעקב חי"ד )סי' נו( ועי' בית הזכרי ראוי אלא בשר הנקבה בתחילתה ע"כ כתיב
שמואל סו סי' קכ"ט בסו ליקוטי שמות ובס' גט בת היענה ע"ש .והנה המציאות לא יוכחש ומ"מ
דברי חז"ל נכוני ,דא"נ ]הוה[ כתיב יענה סת נמי
פשוט וטיב גטי . הוה ידעינ דקאי אמה שראוי לאכילה ממנה והיינו
הנקבה בילדותה ,דדוקא בג"ה דליתא ממנו שו דבר
‰ ‰Âאור תורה כתב שאי קושית הש"ס אלא הראוי לאכילה דמיד ולאלתר כשיבוא על היר כבר
נתקשה כע ,א"כ ע"כ ע הוא והתורה חייבה עליו
מדכתיב בת היענה בה"י השימושית באמצע עיי לקמ פג"ה צ' ע"א תוס' ד"ה אלמא וכו' ותבי ,
תיבה ,הת כתיב בנות יענה אבל לא היענה ולכ לא אבל יענה דאית בה בילדותה דבר הראוי לאכילה
פרי ש"ס מבת שוע ומבת שבע דדמי טפי לבת ממילא נימא אז אסרה רחמנא וכשנתקשה ונעשה ע
היענה ,דהת לא כתב ה"י שימושית באמצע ,אבל לית בה איסורא דלא מקרי אכילה וא"כ בת למה לי,
פרי מכדרלעומר דלמ"ד שימושית שהוא דר אצל
העומר שבשדה ,וא"כ איכא ג"כ אות שימושית ע"כ לאסור ביצתה.
באמצע.  Á¯‰Âבזה מ"ט כתב רחמנא איסור ביצי גבי
ÔÈÈ„ÚÂצל"ע מ"ט מייתי ש"ס מואת כדרלעומר ולא יענה משו דסד"א כיו דביצת יענה
יצאה מזקנה שכבר נתקשה ונעשה כע והוה לי'
מקרא קמא אמרפל מל שנער כדרלעומר כגביל מעפרא ומדבר המותר ושרי' דלא דמי לשארי
מל עיל .תו יש להבי מא האי ספרא דסמכינ ביצת טמאי שיוצאי מדבר איסור משא"כ הכא
עלה דפסיק ודלא פסיק ,וא הלמ"מ היא ה"ל שהא ע בעלמא קמ"ל אפ"ה אסורה .ולפ"ז אי
למימר הכי .ובפסקי מהרי"א )סי' קפח( כ' שבדק כל קושית תוס' ל"ל בת היענה ת"ל כל היוצא מטמא
ספר תורה ולא מצא בת היענה בשתי שטי משמע טמא די"ל דאיצטרי לכנ"ל א הקושי' על לשו
דהיה ראוי להקפיד לכותבו דוקא בב' שטי כדי חזקי' מנ"ל לביצת טמאה שהיא אסורה ת"ל כל
להורות זה הדי דביצי וכ"כ בטיב גיטי ,וא"כ צ"ע היוצא מטמא טמא ועל חזקיה סובבי תירוצי תוס'
מ"ט באמת ליכא קפידא לכתבו בשני שטי .ע"כ
נראה לע"ד דהנה בעל אור תורה נדחק לפרש דפסיק אבל אקרא לק"מ.Ë
ספרא ר"ל דפסק במבטא שפתיו וב' שיטי היינו
˘‡ .'ÂΠ‰Ï· ‰Ó˜È¯ Ìכתב תוספות ואע"ג
במכתב ע"ש ודוחק.
דהשתא איכא תרתי דאתי מחי ושרי וכו'
Ï" Âדהכי קאמר מדפסק ספרא לשתי תיבות ,פי' ע"ש .הנה תירו זה ואי נמי שכ' תוס' צלע"ג מר"פ
אלו עוברי )מד ,ב( דבשר בחלב לאו חידוש הוא
כיו דכתיב בה"י שימושית באמצע א"כ כל משו דמשכחת כ בכלאי ,אע"ג דאי כא אלא ב'
ספרא הכותב ספרי לעצמו או אגרת רשות מטבע עניני .ואולי יש להגיה ולמחוק תיבת דאי"
העני הוא לכותבו בשתי תיבות הואיל ורואה ה"י ואדרבה הואיל ושניה חלב וביצי באי מ החי
שימושית מפסקת וא"כ ג לדינא ב' תיבות נינהו, בעני אחד כחדא חשיבי ,ואכתי היה חידוש ,משא"כ
ולא הו"מ למפר מבת שבע דליכא ה"י שימושית
ואי שו סופר טועה בו כמ"ש אור תורה ,ואפי'
מכדרלעומר דקרא קמא נמי לק"מ אע"ג דאיכא
.Ì˘ ÊÈ ‰¯Ú‰·Â Ú ÔÓÈÒ ÏÈÚÏ ÔÈÈÚ .Ë
.‚Ú 'ÈÒ ÏÈÚÏ .‡¯ÎÈ˘· ‡¯·ÎÚ„ ‡È‚ÂÒ· (‚" ¯˙) ˙ÂÈ‚ÂÒ È˘Â„ÈÁ '¯ .È
