Page 180 - 2
P. 180
Ì˙Áתשובה עח ‰Ó˜ ¯ÙÂÒ
שה טמאי ואפ"ה יש לה שלפוחית אלא ששני למ"ד שימושית מ"מ כל כותב יודע ומבי שהוא ש
ראשי שוי משא"כ בטהורי אחד כד ואחד חד אד ולא יחלקנו אע"ג דאביו שקרא לו הש ההוא
נתכוו לשו כוונה שהיה כדרלעומר שדה ‡Èוכדומה,
עיי . מ"מ השתא הוא ש אחד כמו ידידיה למ"ד )פסחי
קיז ,א( ש תיבה אחת אבל את כדרלעומר דאת כדר
ÔÈÈÚנדה נו" ע"ב שיטת ר"י ·Èבתוספות דתרנגולתא הוא במק בלי טע ולעומר יש עליו נגינה אזלא
גרש והקורא במבטא את כדר בנחת ומגביה קולו
דאגמא היא הנקבה מתרנגולא דאגמה והזכר בלעומר ,וזה יכריע הסופר לחלק לב' תיבות ,ואפ"ה
היה קרקב נקל בסכי והיה משמנה ספיקות )דחולי קיי"ל במסורה שאינו אלא מלה חדא .וה"נ בת
סב ,ב( ]והנקבה קורקבנה[ נקלפת ביד והיתה מותרת היענה אע"פ דה"י שימושית תגרו לעשותו שני ,
)עד( בימי ר"פ ]עד[ שמצאו אותה דורסת ואסרוה מ"מ חדא היא כמו בנות היענה ,ומשני הת הסופר
יודע עכ"פ שהוא ש אד אפי' יחלקנו לב' תיבות
עיי מ"ש אני עני בחי' לסוגיא דנשר בזה.‚È בשיטה אחת מ"מ בב' שיטי לא יחלקנה אפי'
באגרת רשות וממילא דהוה תיבה א' ,וקי"ל בס"ת
˙ÚÎÂי"ל דהני ח' ספיקות לא מצאו מעול טהורי נכתב דוקא תיבה אחת אבל בת היענה סתמא היא
ב' תיבות בתו של יענה והכותב דר רשות חולקו
דומיא דטמאות ,ומשו עורבא לחוד אכתי לשתי שטי לא היה לתורה לכתוב ה"י שימושית
הוה סי' דאורייתא בביצי גדולי כמ"ש סברא זו לולי שהאמת כ הוא ביצה של יענה ,נמצא מבואר
ברשב"א ור" .א מה שנסתפקו הואיל ותרנגולתא הכל בקרא וג מבואר בש"ס דכדרלעומר תיבה אחת
דאגמא שהיו מחזיקי אותה בטהורה היו ביצי
שלה חד וחד או כד וכד ,הרי קמ דאיכא טהורי וכ הלכה רווחת בישראל.
דמיא לטמאי ,ואיכא נמי עורבא דדמי ליונה,
ממילא שפטו מזה סימני לאו דאורייתא ונסתפקו · .È‡Ó ‰ÁÓÂÓ Ì˘ Ôȇ ·"Ú 'Ó Ê"Úדקדק הרשב"א
בח' ספיקות והיינו אבוה דשמואל דשמעתי ,
וכדמשני ר' זירא סימני לאו דאורייתא .א בדורות בתה"א דה"ל למימר אינו מומחה מאי,
אחרוני מר"פ ואיל דאשכחו דתרנגולתא נמי דרסי ונלע"ד ע"פ מ"ש ה"ה )ש ה"כ( דבדגי לא מירתת
ועו טמא הוא עיי לעיל ס"ב ע"ב ,א"כ תו לא באומר דג פלוני וטהור ,דלא שכיחי דגי דרוב
משכחי' עו טהור בשניה חדי וכדי רק עורבא המלוחי אתאי מעבר לי ע"ש .וא"כ י"ל א רק
דדמי ליונה ,משו הא לחוד לא שביק סימ יש מומחה בקי וציד בעיר מותר ליקח על סמ דג
שבידינו .וא"כ רבינא במס' ע"ז שהי' בתר ר"פ משני פלוני וטהור הוא דמירתת שיראהו לאותו מומחה
בשנימוחו ולא בעי לשנויא סימני לאו דאורייתא ע"כ שאל א אי ש מומחה בעיר מאי והוצר
אע"ג דאדרב קאי שהיה בדורות הראשוני טר לומר באומר מלחתי ולא הו"מ לשנויי בדג פלוני.
שהחזיקו תרנגולתא דאגמא לטמא ,מ"מ בימיו כבר
נתגלה האמת דסימני ביצי וג דגי דאורייתא ˘ .‡ÁÂÙÏÈ˘· ‰ÈÏ ˙ÁÎ˘Ó Ìפירש"י השלפוחית
נינהו .ע"כ האמת משני דבשנמוחו אי ניקחי אלא
המליאה רוח ,וכ פירש ר" ש ,וא בחולי
מ המומחה וק"ל. כתב משכחת בדג שקורי צלובחת"א משמע שגרס
כ והוא דג ואי לו מוב לכאורה ובערו ער
) ‡Â‰ ‡ÓÏÚ· ‡˙ÎÓÒ‡ ‡¯˜Â Ô ·¯„Óסד ,ב( .משמע צלבחת גריס ג"כ כהר" דחולי וכתב שהוא דג טמא
ע"ש שהארי .כמדומה לי שהוא אותו שקורי אהלע
אפילו בתו הקליפה אפילו יש בו חיות לפי מה שציירו .ומדברי הרב המגיד )ש ( למדתי פי'
אינו אלא אסמכתא .וכ משמע בביצה ד )ז'( ]ו'[ דברי אלו דרוב דגי טמאי אי לה שלפוחית
ע"ב וכ"כ להדיא רמב" )ה"ח( וטור ש"ע )סי' פו(. כלל כי שוכני בתחתית המי בקרקעית הי ואינ
א ברש"י לקמ צ"ח ריש ע"א פירש רש"י להדיא צפי למעלה לכ אי לה סנפיר כמ"ש רמב" פ'
דביצת אפרוח איכא משו נבלה ,כיו דהוי בשר בעי שמיני )יא ,ט( ואי צור לשלפוחית ,וא כ בקרבי
שחיטה ואי לא הוי נבלה ולזה נתכוו בספר התרומה דגי שצרי ,היינו להפריש בי צלובחיתא וחבריו
למעיי בסימני ספר סי' ל"ה ובגו הספר בפסק
ע"ש ,והרשב"א בחי' שפ סוללה עליו וחשב
דאאפרוח שיצא לאויר העול ולא נתפתחו עיניו
קאי ,וכל מעיי בדבריו יראה אאפרוח שבתו
.Ô˜˙Ï ' ÍÎ Èχ ‰„˘‰ ¯ÓÂÚ Ïˆ‡ ¯„ ‰"„ ÏÈÚÏ Â È·¯ ·˙΢ ÈÙÎ ‰ ÂÂΉ .‡È
.È"¯Ï ÂÊ ‰Ú„ ÒÁÈÈ˘ (·"Ó¯˙ 'ÈÒ) ÔÈÏÂÁ È΄¯Ó ÔÈÈÚ È"˘¯ ˙ËÈ˘ ‡È‰ 'ÒÂ˙· ÂÊ ‰ËÈ˘˘  ȷ¯ ·˙Î „Ú 'ÈÒ ÏÈÚÏ .·È
.„Ú ÔÓÈÒ ÏÈÚÏ (·"Ò¯˙ ˘Ë‡˜ ÂÓ) ¯˘ „ ‡È‚ÂÒ Â È·¯Ï ˙ÂÈ‚ÂÒ È˘Â„ÈÁ· ÔÈÈÚ .‚È
