Page 191 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˜‪Â‬‬

‫בבת אחת משו דלא בטיל קמא קמא וזה דבר שלא‬ ‫מ"ט לא ניל טע"כ מבשר בחלב דהרי אי בו שו‬
‫נשמע כמוהו‪ .‬ומהתימא אי נתיישב לו קושית רש"י‬ ‫חידוש‪ ,‬דמאי דהאי לחודיה שרי מצינו כ בכלאי‬
‫סו תמורה בבגד שאבד בו כלאי דמשו"ה לא‬
‫בטיל משו דלא שיי קמא בטיל‪ ,‬ואי העלי עי‬ ‫ג כ‪.‬‬
‫שהש"ס הק' ש אשער נזיר ולבטיל ברובא ולדבריו‬
‫לק"מ‪ .‬ובאמת כמעט נראה שדעת העט"ז דמייתי‬ ‫‚‪ Ì‬קושיא מעיקרא ליתא מ"ט לא פרי כ בפסחי‬
‫הש" י"ד סי' רצ"ט )סק"א( נוטה לדעת תוס'‬
‫דבכורות הנ"ל‪ ,‬אבל א"א לומר כ דא"כ ק' מאי‬ ‫אי גיעולי נכרי חידוש הוא אפי' ליכא נ"ט נמי‬
‫מקשה הש"ס סו תמורה אשער נזיר ולבטיל ברובא‬ ‫ולא יועיל הגעלה‪ ,‬אשתומא קאמר כיו דהגעלה‬
‫כתיב בקרא להדיא מאי קושיא לאלקינו הוא אמר‬
‫ותמי' מהש" שלא הרגיש בזה‪.Ê‬‬ ‫כ ‪ ,‬כמו שתיר רבא בשר בחלב דר בישול אסרה‬
‫תורה‪ ,‬וכיו שהתורה גילתה להדיא דר בישול‪ ,‬שוב‬
‫]‪[‡ ,‚Î ˙¯Âη 'ÒÂ˙‰ ȯ·„ ˘Â¯ÈÙ‬‬ ‫אי כא קושיא אלא שאביי לא אסיק אדעתיה‬
‫לדרוש מלשו בישול נתינת טע משו"ה נתקשה‬
‫‪ ‰ÓÂ‬שיש לתמוה עוד על מעלתו שהתוספות כתבו‬ ‫במתני' טפת חלב א יש בה בנות טע אי חידוש‬
‫הוא אפי' כי ליכא נ"ט נמי‪ ,‬אע"כ ס"ל למתניתי‬
‫בבכורות שזה רק אי' דרבנ בעלמא ומעלתו‬ ‫דאי כא חידוש א כ ניל מיני' כל איסורי‬
‫רוצה לחייב קרב מעילה כשהוציא כל הכיס‪ ,‬ועוד‬ ‫שבתורה לעני טע"כ זה הוא סברת אביי אבל גיעולי‬
‫אי אפשר שהתוס' בבכורות הזכירו בקושיית‬
‫מש"ס דביצה הרי שנתערב לו וא"כ אי בתירוצ‬ ‫נכרי דכתיב להדיא כל אשר יבוא באש לק"מ‪.‬‬
‫שכחו שכוח מעיקרא ותי' לחלק בי איסור לטומאה‬
‫]˜‪[ÏÈË· ‡Ó˜ ‡Ó‬‬
‫ומה יתרצו אתחומי דהוה דומיא דטומאה‪.‬‬
‫‪ Ô¯Á‡‰‬הכביד בפרט החמישי כתב ליישב מ"ש‬
‫‪ ¯ÓÂÏÂ‬שיש בידי דבר ברור בפי' דברי תוס'‬
‫תוס' סו מעילה )כא‪ ,‬ב ד"ה פרוטה(‬
‫בבכורות זה אינו אמת כי נתקשיתי בה‬ ‫דפרוטה שבכיס יתבטל בכל הכיס ותירצו מטבע‬
‫הרבה ולא עלה בידי אלא מדוחק ואמרתי דמעיקרא‬ ‫חשיבא ולא בטילה‪ ,‬וכ' מעלתו דהתוס' לא הקשה‬
‫לא היו צריכי לכל האריכות אלא לומר אי' דרבנ‬ ‫כ אלא לר"ע דס"ל כיו שהוציא פרוטה ראשונה‬
‫בעלמא הוא ובטומאה החמירו כדמצינו בטומאה‬ ‫מעל‪ ,‬אבל למאי דקיי"ל כרבנ עד שיוציא כל הכיס‬
‫הרבה חומרות ופרצה טהרה בישראל‪ .‬והא דלא‬ ‫לק"מ ק' תוס' עפ"י מ"ש בבכורות כ"ג ע"א סד"ה‬
‫כתבו כ בפשיטות משו דאיכא איסורי חמורי‬ ‫נבלה דוקא במידי דאכילה דקמא קמא בטיל בבית‬
‫דהחמירו בהו כמו בטומאה כמו בחמ ויי"נ‪ ,‬ע"כ‬ ‫הבליעה מועיל ביטול אבל לא בטומאה וא כ ה"ה‬
‫כתבו לחלק משו שעיקרו לאכילה חמ ויי"נ ע"כ‬ ‫בשמוציא כל הכיס בפ"א לא שיי ביטול‪ .‬ובזה תי'‬
‫לא החמירו בו משו דקמא בטיל בבית הבליעה‪,‬‬ ‫קושית רש"י סו תמורה )לד‪ ,‬א( אמאי לא יועיל‬
‫משא"כ טומאה‪ ,‬אבל באיסור כלאי ותחומי‬ ‫ביטול לכלאי ‪ ,*Â‬והיינו משו דלא שיי קמא קמא‬
‫הקלי לא הצריכו לכל זה‪ ,‬ומעלתו לא שת לבו לכל‬ ‫בטיל בבית הבליעה‪ .‬ובזה מיושב בביצה )לח‪ ,‬ב( הרי‬
‫שנתערב לו קב חטי בעשרה קבי וכו' והקשו תוס'‬
‫זאת‪.‬‬ ‫)ש ד"ה הרי( דה"ל להקשות כ בעלמא‪ ,‬ולהנ"ל ניחא‬
‫כיו דלא שיי קמא בטיל בבית הבליעה לא שיי‬
‫‪ ‰ÓÂ‬שנ"ל בפי' העט"ז שבש" רס"י רצ"ט הנ"ל‬ ‫להקשות הרי שנתערב וכו'‪ ,‬אבל הכא בתחומי'‬
‫שרוצה לומר דמי ומלח בטילה ומוציאי חו‬
‫דלק"מ קושית הש" עליו וקושייתי מסו‬ ‫לתחו אע"ג דלא שיי קמא קמא בטיל א כ‬
‫תמורה דפרי ולבטיל ברובא‪ ,‬משו שקשה נמי‬
‫אשיטת התוס' )ע"ז סה‪ ,‬ב ד"ה הבגד( והרא"ש )הל' כלאי‬ ‫מקשה שפיר הרי שנתערב וכו' אלו דבריו‪.‬‬
‫בגדי סי' ה( דס"ל בפשיטות דבהיתר והיתר לא שיי‬
‫ביטול‪ ,‬וצע"ג הא המעביר עצי נקוב בכר א לא‬ ‫‪ ‡‰Â‬שמעתא מרפסי איגרא א"כ ערלה שבטלה‬
‫הוסי מאתי מותר )כלאי פ"ז מ"ח( וכ מחיצת‬
‫הכר שנפרצה והטע משו שהיניקה בטלה בפחות‬ ‫במאתי אסור למוכרה בפע אחת וכלאי‬
‫וכל איסורי הנאה אי מועיל לה ביטול למוכר‬

‫‪‡"Ù Ó"ÂÓ 'ω ‡"Ú¯ 'ÈÁ Ó"ÏÓ 'ÈÚ .(˜Â˜ ·¯‰ „ÒÂÓ ˙¯Â„‰Ó) Ì˘ ‡"·Ëȯ ˘"‡¯‰ 'ÒÂ˙ 'ÈÚ .„‚· ‰"„ · ,‡Ò ‰„ 'ÒÂ˙‰ ¢˜‰ ÔΠ.*Â‬‬
‫‪.‚ Û Ú · 'ÈÒ Í¯· ˙ÏÁ  „"ȉ‬‬

‫‪.‰Ù 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ÔÈÈÚ ‰Ê· ˘È‚¯‰ Ì˘ ÛÒΉ ˙„˜ ¯ÙÒ· Ìχ .Ê‬‬