Page 199 - 2
P. 199
˙·¢˙ יורה דעה ˘‡˙ÂÏ ˜„Ò
גזירה לגזירה„ .וא"כ נהי דבר גוזלא נאסר אי לא היה ג בשר בהמה בכה"ג ואז נבוא לבשלו כ ויהיה
נאכל מחמת מלחו או אי היה מתובל משו דכוליה בב"ח דאורייתא והכל חדא גזירה ר"ל א נאמר בר
חדא גזירה היא כנ"ל ,מ"מ בלי ספק שא הי' אירע גוזלא שרי' נאמר ג בשר בהמה כה"ג שרינ וכיו
שבשלוהו ע"י הוספת בשר עד ס' נגד החלב הי' דנתיר הבשר לא יבחינו ויבשלוהו ע חלבו הבלוע
בתוכו ואי זה רק חדא גזירה ואה"נ דה"נ יש לגזור
מתירו והשתא יפה השיג הט"ז על האו"ה שכתב בבשר הכבוש בחלב שחוטה מטע הנ"ל בעצמו‚.
להדיא שאי שו חילוק בי בשר בחלב ממש לבשר
כבוש בחלב שחוטה והא ליתא שההפרש רב ביניה ‡ Íנחזי אנ אי אירע דההוא בר גוזלא נתבשל
וא כי הוא דחוק קצת בכוונת הט"ז מ"מ הדי אמת
והוסיפו עליו עד שהיה ס' נגד החלב אי שו
בעצמותו לפע"ד ואי להארי יותר. סברא לאסרו משו גזירה דבשר בהמה בכמכא א
˘‡¯ ˙‡ ‡˘˙ ˜"˘Ú ¯˜· ¯Â‡Î „"Ó ˜"˜ ‰Ù È˙·˙Î יארע שיתבשל ע"י הוספה נמי נתיר וההיא כבר נעשה
נבלה משעת כבישה בכמכא וקיי"ל אפשר לסוחטו
·".˜"ÙÏ ‚"Ò˜˙ È אסור ,וזה ליתא הא לא נעשה רק נבלה מדרבנ והו"ל
.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó „"Ή
˙˘ÊÙ ‰·Â
][ ÈÓ· ÔÈÓ È‰ ȇ ¯Â˘Â ÊÚ
ואע"ג דהט"ז סי' ק"ט )סק"ב( כתב ישוב הגו לדברי ˘'Â‰Ó „·Π‡ÏÙÂÓ‰ ˘"ÂÁ‰ ͯ·‡‰ È„ÈÓÏ˙Ï Ë"ÎÂ
הש"ע ולהסיר מעליו תלונות הש"כ יע"ש ,מ"מ לא .È" χ¯˘È
נראה להקל נגד דעת הש"כ דטעמא לא בטיל. ÂÈ·˙ÎÓהנעימי הגיעוני בזמנ ,ולהיות הזמ
ÔȇÂכא ספק אלא על בשר שור בעצמו אחר שיוסר מאוד יקר וחבילי טרדי הקיפוני בהקפת
כל הראש ובשג התורה חסה על ממונ של ישראל
ממנו כל לחלוחית הרוטב והמרק ויקלפנו די גרמא שמנעתי מלהשיבו על הדאר כ"א על
משו דאית ביה פילי כדי להסיר ממנו המרק של שאלה ופסק די הנצר לשעה או לצורבא מרבנ
איסור שהוא בעי עליו ואח"כ ליכא אלא משו מפני הכבוד להרבות כבודו בעיני בני עירו וכדומה
תערובת טע בשר עז הנבלע בו ,ובהא יש להסתפק ולגבי מעלתו ליתא לכל הני מילי ,כי כפי הנשמע
כבר ברכו ה' בכבוד והו תלי"ת וג דבריו במכתבו
אי הוה מב"מ אי לא. לא נצרכה אלא לפלפולא ולפירוק קושיא בעלמא.
‰ ‰לכאורה נראה בפשיטות והחוש ]מעיד[ שטע ‡ Ì Óעל עתה באתי להיות נפשו בשאלתו אודות
בשר עז אינו דומה לטעמא של בשר שור וחי בשר כבש טריפה שנתבשל בקדרה ע בשר
אוכל יטע ,וכיו שכ כל שטעמא נרגש טעמא לא שור כשר ונשפ מזה לכמה קדרות ולא נודע א הי'
ס' בהיתר נגד האיסור .ועתה הספק אי הוה מב"מ
בטיל דטע"כ. ואזלינ להקל בנשפ כמבואר סימ צ"ח )ס"ב( ,או
מקרי אינו מינו ומספיקא להחמיר .ומעלתו הראה
˘"ÓÂמעלתו להוציא מלשו הפוסקי דדוקא למ"ד פני לכל צד בחריפות ובקיאות אי עז ושור מקרי
בתר שמא אזלינ הוה בשר שור ע בשר עז מב"מ או לא.
ב' מיני ,ומשמע דלמ"ד בתר טעמא אזלינ ה"ל
מב"מ .ואמת נכו הדבר אבל ה לא אמרו אלא ‰ ‰Âבהמרק הנשפ לשארי קדרות אי ספק
לעני מב"מ לא בטיל דבעינ שיהיה שו השואה
ביניה ,ולרבא )ע"ז סו ,א( ההשואה בשמא עושה דאזלינ להחמיר ,דמי ע בשר הו"ל אינו
אות מי אחד ולאביי ההשואה בטע גור ,ובזה מינו ,דאפילו א יהיה בשר עז ע שור מב"מ ,מ"מ
ס"ל להפוסקי אפילו אינ שוי ממש בטעמ רק ע המי הו"ל אינו מינו ולא אמרינ סלק את שאינו
בקירוב נמי הוה מב"מ ולא בטיל .תדע דהא ר' מינו כמו שאינו וכמ"ש הש"כ סי' צ"ח )סק"ח(.
יהודה )מנחות כב ,א( ילי ליה מד הפר ומד השעיר
דלא בטיל ולאביי הגור הוא השוואת הטעמי ,
‚˙ȯ· ˙"¢ „Ú 'ÈÒ „"¯ÂÈ È"‡Â‚ .Ë"È˜Ò ‚È 'ÈÒ [ÔÈÈˢ ÊÈȇ] ˘‡ È„ÂÓÚ .ËÈ 'ÈÚÒ ‡"Ù Á"·· È È„ Ú"‚Ó· ı"·Úȉ Ê"ˉ ˙Ú„· Î"˘Ó '¯ .
‡·¯.„Ï 'ÈÒ „"¯ÂÈ Ì‰
„.‡Ù 'ÈÒ ÏÈÚÏ Ê"ˉ ȯ·„· Î"Π.